סיימתי את החלק הראשון, ועליי לציין שבדילוגים לא מעטים. בתור בלשן חובב, שמעריץ את עבודתו של בן יהודה מהבחינה הבלשנית של דיבור בשפה שחצי ממילותיה לא קימות. למעשה הספר פחות ידידותי לקורא חובב הפרוזה ומבקש יותר להתחבב על החוקר ועל אדם בעל ידע רחב מאד באשר לתקופה עליה נכתב בספר. במקום לקרוא על חיבוטיו של בן יהודה באשר לשיקום השפה העברית ויצירת מילים חדשות, מצאנו פרשנויות וכרונולוגיות של מאמרים אותם כתב בן יהודה, ההתנגדויות אליו ושלל מחלוקות ופולמוסים הקשורים לראשית הישוב, במקרים רבים הבחנתי בכניסה לפולמוס ודילגתי לשלב הבא, היה צריך ממש ללקט בשלב הראשון את הידיעות על בן יהודה וחייו המעניינים (הנישואים בפעם השניה, האצבע הקטועה וכדומה). קשה להעמיק בספר לכדי קריאה דוסטויבסקאית כמו בביוגרפיות החצי המשמשות כחצאי רומאנים של אניטה שפירא או מיכאל בר זוהר













