הרבה זמן חיכה לי הספר הזה על המדף. משהו בו לא ממש משך אותי להושיט את היד ולשלוף אותו מהמדף. וכשכבר עשיתי זאת - הרגשתי כמו על סחרחרה במסע קסום ומתוק. יש בו בספר הזה איזה קסם, בשילוב הומור בריא, דמויות נהדרות, ובעיקר הרבה תמימות, וזה כנראה מה שתפס אותי. הפשטות והעדר התחכום, הן של הדמויות, והן בסיפור.

הספר יצא לראשונה תחת השם הזה, וכעבור כמה חודשים תחת שם אחר: חייה השניים של אליס. לדעתי השם השני התכתב טוב יותר עם התוכן. אבל לא כך ולא כך הצליח הספר להמריא,וחבל.

אליס ומר דאלדרי, השכן הנרגן של אליס יוצאים למסע בחיפוש אחר משהו שחזתה מגדת עתידות ביריד שעשועים שבו ביקרה אליס.

וכך מאנגליה הקרה והערפילית, יוצאים השניים במסעם לאיסטנבול התוססת,מלאת הניחוחות ורבת הקסם.

האם ימצאו את שלשמו יצאו לחפש?

המסע המוזר של מר דאלדרי הוא ספר מוזר אך מרתק. הוא מתאר את סיפורה של אליס, רוקחת בשמים צעירה אשר מחליטה בוקר אחד לצאת למסע, מלונדון הקרה של אחרי מלחמת העולם השנייה אל עבר טורקיה, מדינה שבה הריחות שונים לגמרי מאנגליה הקפואה. המסע הזה מלמד אותה הרבה על ריחות חדשים וכן מלמד אותה הרבה על עצמה. אליס מוקפת בחוג חברים תומך וגם בשכן קצת מוזר. השכן בד"כ מתלונן על הרעש שעושים אליס וחבריה, אך במועד המתאים ביותר מתגלה השכן כעוזר ומסייע.

מארק לוי הוא סופר צרפתי מצליח, אשר באמצעות תיאורים של ריחות ותחושות מצליח להעביר את הקורא אל המחוזות הנפלאים של טורקיה, אל השווקים והצפיפות. העלילה סוחפת וקסומה, היא לא מאפשרת לקורא להתנתק מהספר עד לסופו. גם שלא קראתי על הספר נדדו מחשבותיי בטורקיה. ספר נהדר במיוחד בימי הקיץ החמים שכן הוא מאפשר לקורא פשוט לצלול פנימה.

זהו ספרו הראשון שקראתי של מארק לוי ואשמח לקרוא ספרים נוספים שלו.

הכריכה שבחרה הוצאת ידיעות לספרה לא מתאימה בכלל למה שחשבתי בזמן שקראתי את הספר. זה מאוד מצער, שכן את אליס דמיינתי בתור בחורה צעירה ולא דודה וגם בחירת הצבעים בכלל לא ברורה. אבל חוץ מעניין הכריכה מדובר באחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה.

סיפור מקסים ומענג המתחיל בדצמבר 1950 ונמשך כשנה.
אליס פמברלי, בריטית בת 40, רווקה הגרה לבדה בלונדון, היא "אף", יש לה כשרון מיוחד לריחות והיא עוסקת כעצמאית ברקיחת ופיתוח בשמים. בסיום טיול אקראי עם קבוצת ידידים לחוף ברייטון היא נכנסת למגדת עתידות והדברים שהיא שומעת משנים את חייה. בעקבות הדברים היא יוצאת לראשונה בחייה מבריטניה, לטיול וחיפוש באיסטנבול. שכנה המסוגר והמוזר, מצטרף אליה בתחילת המסע ואף מממן אותו כהשקעה עיסקית משותפת לשניהם. אליס מסיירת, מנסה להגיע ולברר פרטים על הוריה ואם היו בעבר בטורקיה, לומדת את סודות מקצוע רקיחת בשמים מבשם טורקי, ומתרגלת לחיים בטורקיה גם לאחר שהשכן חוזר ללונדון. היא פוגשת מספר אנשים שכל אחד מהם משפיע על חייה ומקדם אותה שלב נוסף בדרך לגילוי עצמי מפתיע ומדהים.

נדירות הן הפעמים בהן אני אוחזת בעת הקריאה בספר בחוזקה, שולחת מבט חטוף אך מודאג בדפים המעטים שנותרו לי לקרוא, ונחרדת. התענוג שבלקרוא את הספר.. לא רציתי שייגמר.
"המסע המוזר של מר דאלדרי" הוא קליל ופשוט אך גם בלתי צפוי, שנון ונהדר.
מומלץ בחום, בקור, ועל מדף הספרים.

את הספר קיבלתי במתנה מ'ידיעות ספרים' מהסיבה הפשוטה שבישראל הספר לא מוכר כל כך וכן לא הוכתר כרב מכר כפי שבהוצאה ציפו ולכן התבקשתי לקרוא אותו ולעזור להבין למה. האמת? אין לי תשובה מועילה. עטיפת הספר לא מושכת וכן התקציר לא היה גורם לי ל"בזבז" 98 שקלים. מעבר לכך להלן הסקירה של הספר שאולי בכלל העלילה לא הייתה לטעמם של הקוראים בישראל.

נכון שהספר לא גרם לי מחשבות מיוחדות, לא הזלתי דמעה בגללו וגם לא נשארתי במתח מפרק לפרק וכך עד סוף הספר. אבל... יש המון ספרים כאלו. לצערי כבר יצא לי לבזבז את זמני על ספרים גרועים מזה והפעם אני יכולה להגיד שנכון שהספר לא נתן לי שום תובנות ספרותיות וגם לא נהנתי בטירוף מהקריאה שלו אבל מצד שני גם לא ביזבזתי את זמני סתם.

הקונספט של הספר הוא מאוד מקסים - מסופר על הגיבורה הראשית ששמה אליס ( אזהרה - על עיצוב העטיפה וכן מהתנהגותה ניתן לטעות ולהבין שהיא בערך בחורה בגיל 25 על כן בתחילת הספר זה יהיה תיאור הדמות שלכם אך אחר כך תתוודעו לכך שהיא בעצם אישה בת 40+ מה שקצת, לי לפחות, בילבל את קו הדימיון. חוזרים לתיאור...) שחולקת את חייה בבניין מגורים עם שכן נוסף - מר דאלדרי. במהלך הספר נוצר בין השניים מעין הסכם שטוב לשני הצדדים והם יוצאים למסע ברחבי תורכיה וזאת בעקבות דבריה של מגדת עתידות שאליס פגשה בערב חג המולד ביריד שעשועים.

בגב הספר כתוב: "זוהי הרפתקה בלתי צפויה... המעמתת את אליס ואת הקוראים עם שאלות כגון, האם ידיעת האמת אכן הכרחית והאם הכרת העבר באמת חיונית להשלמה עם ההווה?" שום להתעמת ושום נעליים. הבטחות שווא. המשפט יפה לרגעים שבו קוראים את הספר ומרכזים את כל כובד המחשבה בסיפורה של אליס שמתגבש ומתגלה לאט לאט עם התקדמות העלילה בספר אבל לא יגרום לאף אחד לתהות בנוגע לעברו, להווה שלו או לעתידו.

כמו כן, יש כאלה שיקראו את הספר ויתהו בינם לבין עצמם "למה הספר נקרא 'המסע המוזר של מר דאלדרי' אם מסופר על מסעה של אליס לנבכי עברה? לדעתי השם של הספר מתחכם במקצת מכיוון שבעזרת מסעה של אליס, שאת חלקו היא עברה בזכות ובעזרת מר דאלדרי, בעקיפין הוא גם מסעו שלו אל עבר נפשו ואל עבר הסתירות שהוא חש בחייו והרי לפנינו גם ציטוט משיחה בין מה שדמות בספר שואלת את מר דאלדרי ואת מה שדאלדרי עונה שמחזק את השערתי (שכשמגיעים לסוף הספר כלל החלקים מתחברים) :

"אבל אם אתה שונא את אבא שלך על כל הסבל שגרם לאמא שלך, למה אתה מתנהג כמוהו?"

"כי כשראיתי איך אמא שלי סובלת הבנתי שהאהבה אצל גבר פירושה לקטוף את יופייה של האישה, להכניס אותו לחממה כדי להגן עליו ולהוקיר אותו... עד שהוא נובל עם הזמן והגברים הולכים לקטוף להם לבבות אחרים. הבטחתי לעצמי שאם יום אחד אני אוהב, אוהב באמת, או אז אשמור את הפרח ואאסור על עצמי לקטוף אותו."

לסיכום, כפי שאמרתי בתחילה - העלילה מקסימה, הדמויות מעניינות ולכן הספר זורם. ממליצה לקרוא למי שיש זמן פנוי ואין לו ספרים ממתינים על המדף שהוא בטוח שהם מעניינים יותר.

מה אומר ומה אגיד.
סיימתי את הספר לפני דקה ורבע ומיד רצתי למחשב לכתוב עליו ביקורת בשביל לא לשכוח כלום ממה שיש לי.
את הספר קיבלתי מידיעות ספרים ששלחו אותו ל-600 קוראים בשביל לבדוק למה הספר לא תופס.
עכשיו כשסיימתי אותו אני תוהה בעצמי למה.
אז נכון, העטיפה לא לטעמי ואכן, רוב הסיכויים שלא הייתי מרימה אותו בחנות.
גם השם קצת בעייתי כי לי הוא ישר עשה אסוציאציה של המקרה המוזר של הכלב, שהוא אכן ספר נפלא ומיוחד אבל ממש ממש לא הסגנון.
אבל מאחר וקיבלתי אותו, רצתי לקרוא אותו.
הכתיבה מקסימה וקולחת.
הסיפור מרתק ומעניין.
ספר מהנה ששולח אותך לעולמות אחרים ומגרה אותך להמשיך לקרוא.
אני נהנתי.

שלושה ספרים ושלושה מסעות

המסע המוזר של מר דאדלי
המתיקות שבשכחה
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים

יש ספרים כמו "הדברים שאני רוצה", שנראים בהתחלה מתוקים להפליא, ספרים מצחיקים, רומנטיים ומהנים, אבל כמו "הדברים שאני רוצה" גם הם מסתירים בתוכם משהו אחר. משהו מר, אפל, וכואב. כמו עוגייה עם בצק מתוק שהמילוי בפנים מר. נזכרתי בעוגיות הירח מספריה של אמי טאן,"אשת אל המטבח", "חוג שמחת המזל" ועוד, שדמיינתי כממתק קסום במיוחד.
כשנסעתי לארה"ב, טיילתי בסן-פרנסיסקו וכל כך שמחתי לגלות ברובע הסיני באחת המסעדות בתפריט את "עוגיות הירח" המפורסמות, מיהרתי לנגוס בבצק הפריך וכל כך התאכזבתי לגלות שהן ממולאות לא באור ירח, אלא בשעועית אדומה מבושלת, משאירה לכם לדמיין את הטעם.
נזכרתי בעוגיות האלו עם קריאת הספר "המסע המוזר של מר דאדלי", שסיימתי לאחרונה. הכריכה הצבעונית, השם שהזכיר לי את "מסעותיי עם דודתי", הכתיבה השנונה והמשעשעת, המפגש בין הדמויות שנראה כמו תחילתה של קומדיה רומנטית, בחור צעיר וצעירה הגרים בשכנות ומעצבנים אחד את השני, כל זה לא הכין אותי לסיפור העצוב והקשה שמתגלה בספר.
אחת הסיבות לכך שהספר הוא כל כך משעשע הוא השפה של ג'אן, מורה הדרך והמתרגם שהם מוצאים באיסטנבול. המתרגמת מיכל אסייג הצליחה במשימה הלא פשוטה, להעביר את השפה הקלוקלת והיצירתית להפליא של ג'אן לעברית.
שמה של הגיבורה אליס ומשהו בסגנון הכתיבה של הספר הזכיר לי גם את "אליס בארץ הפלאות" גם אליס בספר יוצאת למסע מוזר כשמר דאדלי הוא כנראה השפן הלבן שמניע את העלילה.
http://www.haaretz.co.il/literature/whybestseller/.premium-1.2128875
עלית קרפ בביקורת עליו ב"הארץ", מציינת כי מה שהופך אותה לדעתה לרב – מכר (יותר בצרפת, פחות בישראל) הוא ההתכתבות שלו עם יצירות מופת. אני נזכרתי גם ב"הבושם" הנפלא והאפל של פטריק זיסקינד שגיבורו הוא רוקח בשמים המחפש לרקוח את ריחה של נערה.
אליס גם היא מה שמכונה "אף", והיא אוהבת לרקוח בשמים כמו גיבורו של "הבושם", בניגוד אליו היא מבקשת ללכוד ריח של מקום, מהות של עיר, במקרה זה איסטנבול אליה היא מגיע בעקבות מגדת עתידות המספרת לה שהיא לא נולדה במקום שהיא חושבת שהיא נולדה, אנגלייה.
היא ומר דאדלי השכן יוצאים לאיסטנבול בעקבות המפגש עם מגשת העתידות ושם באמת מתגלה לאליס סיפור חייה האמיתי. שמחבר אותה לעברה וסוף סוף ומגלה לה את המקור לסיוטים התוקפים אותה מדי לילה.

גם המתיקות שבשכחה הוא מן ספר שכזה, הוא מתחיל במאפייה, ולאט לאט פורש בפנינו סיפור עצוב של ארבע דורות של נשים, כל אחת והטעויות שעשתה בחייה, הסבתא רבא שסובלת משיטיון מבקשת מנכדתה באחר מרגעיה הצלולים שתיסע לפריז לגלות מה קרה לרשימה של אנשים שנכדתה לא שמעה עליהם מעולם, גם היא יוצאת למסע שמפגיש אותה עם פרק אפל וכואב בעברה של סבתה שהיא לא ידעה עליו.
ודרך הידיעה הזו מתפענחים לה חיי סבתה, אימא ושלה, חיים של משים שלא מצליחות לאהוב באמת, גם את היקרים להם ביותר. גם פה יש סיפור אהבה, אבל אני נשארתי דווקא עם הזיכרונות העצובים, ולא הפסקתי לחשוב על סבתא שלי שאיבדה בשואה את אימא, ארבעת אחיותיה על בעליהם וילדיהם הקטנים ולדעתי כמו סבתא של הגיבורה בספר, משהו בה קפא לעולם.

"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים", הוא רומן מכתבים תקופתי. הגיבורה עיתונאית מלונדון שפרסמה קטעים משעשעים בתקופת מלחמת העולם השנייה, מתכתבת עם חובב קריאה החי באי גרנזי, אחד מאיי התעלה האנגלית.
גם פה ספר שמתחיל כרומן מכתבים שנון ומשעשע, מוביל למסע הנוגע בתקופת הכיבוש הגרמני של האיים ופתח לפחות בפני פן של המלחמה שלא הכרתי. שוב נחשפים למעשי אכזריות ואיתם גם לטוב לב וחמלה, שמשמשים תמיד בערבוביה בתקופות אלו.
ממליצה בחום על שלושתם:
המסע המוזר של מר דאלדרי,מארק לוי, תרגמה מצרפתית: מיכל אסייג. הוצאת ידיעות ספרים
המתיקות שבשכחה, קריסטין הרמל , הוצאת הכורסא ומשכל, תרגום: ניצה פלד

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מרי אן שייפר ואנני בארוז. מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת מטר וזמורה ביתן

לקריאה נוספת על ספרים: מועדון הקוראות של סלונה

ספר מעורר מחשבות על האפרויות הנפתחות לפנינו אם רק ניתן לעצמנו קצת פתיחות מחשבתית.
ספר יפה, כתוב בצורה קולחת ומענינת,
ויחד עם זה בצורה מרגשת.
מומלץ ביותר

טוב סיימתי את הספר.
בגדול הוא ספר פושר בעיני. קראתי אותו בקצב אחיד, ספר קליל, בעיקר רומנטי, קצת היסטורי, קצת מסתורי, קצת חילופי מכתבים, קצת מכל דבר.
לא הרגשתי פעימות לב והתלהבות כמו בספר הקודם שקראתי "שני ירחים" של שרון קריץ'. לא התרגשתי, לא בכיתי, לא צחקתי.
הייתי אומרת שהמסע המוזר.. הוא ספר טיסות והוא אחלה במיוחד למי שקורא מהר ומסוגל לסיים ספר ביום.
אם היו עושים ממנו סרט, אז הוא היה דרמה קומית רומנטית, קלילה בהחלט.
קראתי אותו עד הסוף בעיקר בגלל האובססיה שלי לסיים ספרים.
בגדול לא התלהבתי. הוא מקבל אצלי את הציון 6 מתוך 10.