#
קראתי אותו ממש מזמן ומה שזכרתי הוא שנהניתי ממנו. היתה לי קצת בצורת בספרים והחלטתי לראות מה אני חושבת היום על ספר שאהבתי פעם. ובכן – איכזבתי את עצמי.

זה ספר מסוגה שאפשר לקרוא לה "סאגה בצ'יק-צ'אק". סיפור על תולדות משפחה אמריקאית משנות הארבעים של המאה הקודמת, עד ימינו, בערך. הספר די קצר – 220 עמודים מנייר עבה מאד, כמו שהיה מקובל להדפיס פעם. התודות של הסופרת שכתבה את ספר הביכורים הזה, כוללות שלושה שמות בשורה אחת. שיא הצמצום או אולי אין לה למי להודות.

זה סיפור על זוג צעיר שנישא בחופזה לפני שהבעל, טייס, יישלח לקרבות של מלחמת העולם השנייה. שניהם ממוצא קנדי-צרפתי, קתולים אדוקים, רפובליקאים אדוקים, שמגדלים את משפחתם בארה"ב על ערכי משפחה, דת ושמרנות, ערכים שהם מתקשים להעביר כפשוטם לדורות הבאים. כאשר ספר מנסה להקיף ארבעה דורות – בערך שבעים שנים - במספר כה מצומצם של עמודים, הוא יתקשה לאפיין היטב את דמויותיו. הקורא יודע שאיווט, הצעירה שהפכה לאם המשפחה, היתה יפהפייה שסיחררה את ראשיהם של גברים באשר הם. שטדי, בעלה הצעיר, היה קנאי, שמרן ועקשן. שהסודות במשפחה כמעט חיסלו אותה. כל נושא מקבל כמה שורות התייחסות וכל דמות מאופיינת בשיטחיות. מריבה בין אחיות ומוות של אישה צעירה מסרטן, מקבלים פחות או יותר אותה כמות מלים.

זה לא ספר משעמם – למשפחה הזו קרו כל מיני דברים מעניינים. הם נכחו במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה, בשנות השישים, בשנות השבעים והשמונים. יש בספר התייחסות רבה לדת, לגורל, לאהבה ולניכור. פעם כתבו די הרבה ספרים כאלה, שלצערי אף אחד מהם אינו עולה בזכרוני, לתת ממנו דוגמה. ואני חושבת שזו הבעייה של הז'אנר הזה (נגיד בניגוד לז'אנר הספרים המסופרים על אירוע או התנהגות של דמויות) הוא נוטה להישכח כי כמו שאמר מי שאמר – כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. ואני מוסיפה – גם המשפחות האומללות.