“ה26.2, יום רביעי, יצאתי להסתובב בשכונת פלורנטין בה אני גר. לא רחוק משדרות וושינגטון, שם אני משחק שחמט כמעט כל יום, וצמוד לבית קפה קטן, נמצאת חנות ספרים. עיינתי במבחר הספרים המרשים עד שמצאתי כמה ראויים שכדאי לרכוש. שילמתי ולפני שיצאתי מהחנות נזכרתי לשאול, "תגיד, יש לכם ספרי שחמט?". בדיקה קצרה במחשב העלתה חמישה ספרים. הוא החל להקריא את שמות הזוכים וכשהגיע לספר הרביעי עצרתי אותו, "זה!" קראתי בהתרגשות. "ספאסקי-פישר!, בבקשה." פישר נולד בשיקאגו ב9 מרס 1943. גאון כולם קראו לו, שהרי כבר ב1958 זכה בתואר רב-אומן והיה לשחקן הצעיר בהיסטוריה שעשה זאת. גאון אבל גם משוגע גדול. זאב בודד. פישר לא אהב אף אחד, לא בטוח שאהב את עצמו, אבל בהחלט חשב את עצמו, אולי היחידה שאהב היא המלכה, המלכה לא תאכזב אותו ואף מכתירה אותו כמלך של קיסרות רחבה החובקת בסהכ 64 משבצות בשחור-לבן. פישר אהב כסף וברגע שהרוויח ממנו התחיל להתלבש יפה, לתחרויות הגיע לבוש בחליפות. יש שיגידו שחמדנות הכסף היא בריחה מהעבר העגום שלו. יש שיגידו שהתנזר מנשים בגלל דמותה השתלטנית של אמו, ואביו לא היה בתמונה. פישר היה יהודי אבל גם אנטישמי. הוא חשד שכל גוף ממשלתי כזה או אחר מחפש אותו ורודף אחריו, היה בטוח שהרוסים ינסו להרוג אותו. היה שוביניסט לא קטן ומרדן גדול, לא מוכן להשתעבד לאף אחד, אפילו לתחרויות היה מאחר. היה יושב לילות שלמים ומשחק את משחק המלכים עד אור הבוקר וכשהשחר מפציע וקרני השמש חודרות ועיניים נפקחות אז פישר נרדם. הוא לא עישן ולא שתה אלכוהול, היה אכלן גדול. זו דרכו הייחודית של גאון שאינו מכיר באורח חיים רגיל של בני תמותה. פישר היה הראשון לנצח את הרוסים. האימפריה הגדולה, שראתה במשחק השחמט נכס לאומי, הפסידה אחרי 24 שנים. העולם כולו היה עד לרגע היסטורי: קם שחקן חדש, אולי הגדול בהיסטוריה, והדיח את הסובייטים. עבור פישר הנקמה היתה מתוקה בהחלט, הוא תיעב את הסובייטים על כך שהפכו את המשחק לממסד. היום ה28.2.25 יום הולדת של בת זוגתי ויום פטירתו של בוריס ספאסקי והוא בן 88. ספאסקי גם הוא עבר ילדות עשוקה וקשה. בהיותו בן ארבע הגרמנים כבר דפקו על שערי לנינגרד, עירו. הרוסים פינו את העיר מנשים וילדים. חמש שנים עברו עליו בגלות. כמו פישר גם ספאסקי היה רחוק מאביו, וכמו פישר גם ברח מן המציאות הקשה אל משחק המלכים. ספאסקי מעשן כמו קטר, הוא אוהב לשתות. הוא תמיד מחייך ויש לו חוש הומור גדול. נאמר עליו שהיה מאיר כל חדר שהיה נכנס אליו. אהב נשים, אהב שחמט. איש שיחה היה, נלהב. בשונה מפישר התעניין בנושאים ותחומים רבים. היה אלוף ברית המועצות מספר פעמים, אלוף עולם מ69 ועד 72 כשהפסיד לפישר, על אף שניצח את שני הקרבות הראשונים, המשיך והפסיד את המלחמה. מצחיק שאת ספאסקי זוכרים כיום כאחד שהפסיד לפישר, על אף שהיה שחקן גדול ותרם המון לעולם השחמט ובכל זאת נדמה שההיסטוריה זוכרת אותו אולי קצת אחרת. ספאסקי ופישר היו יריבים נצחיים אבל גם חברים. 20 שנה אחר כך יפגשו השניים שוב ויתמודדו פעם נוספת כיריבים נצחיים, הפעם בשביל הכיף, אני רוצה להאמין... בספר תמצאו ניתוח של כל המשחקים בקרב הגדול שהתרחש ב1972 באיסלנד על רקע המלחמה הקרה. זו היתה תקופה מעניינת בהחלט, מרובת לחצים. לחובבי שחמט כמוני מדובר בפיסת היסטוריה שכדאי לקרוא, בנוסף ישנם ארבעה פרקים ראשוניים בהם כותב שאול הון, עיתונאי ושחמטאי בעצמו, על פישר, ספאסקי וגדולי משחק המלכים לאורך היסטוריה.”

“ה26.2, יום רביעי, יצאתי להסתובב בשכונת פלורנטין בה אני גר. לא רחוק משדרות וושינגטון, שם אני משחק שחמט כמעט כל יום, וצמוד לבית קפה קטן, נמצאת חנות ספרים. עיינתי במבחר הספרים המרשים עד שמצאתי כמה ראויים שכדאי לרכוש. שילמתי ולפני שיצאתי מהחנות נזכרתי לשאול, "תגיד, יש לכם ספרי שחמט?". בדיקה קצרה במחשב העלתה חמישה ספרים. הוא החל להקריא את שמות הזוכים וכשהגיע לספר הרביעי עצרתי אותו, "זה!" קראתי בהתרגשות. "ספאסקי-פישר!, בבקשה." פישר נולד בשיקאגו ב9 מרס 1943. גאון כולם קראו לו, שהרי כבר ב1958 זכה בתואר רב-אומן והיה לשחקן הצעיר בהיסטוריה שעשה זאת. גאון אבל גם משוגע גדול. זאב בודד. פישר לא אהב אף אחד, לא בטוח שאהב את עצמו, אבל בהחלט חשב את עצמו, אולי היחידה שאהב היא המלכה, המלכה לא תאכזב אותו ואף מכתירה אותו כמלך של קיסרות רחבה החובקת בסהכ 64 משבצות בשחור-לבן. פישר אהב כסף וברגע שהרוויח ממנו התחיל להתלבש יפה, לתחרויות הגיע לבוש בחליפות. יש שיגידו שחמדנות הכסף היא בריחה מהעבר העגום שלו. יש שיגידו שהתנזר מנשים בגלל דמותה השתלטנית של אמו, ואביו לא היה בתמונה. פישר היה יהודי אבל גם אנטישמי. הוא חשד שכל גוף ממשלתי כזה או אחר מחפש אותו ורודף אחריו, היה בטוח שהרוסים ינסו להרוג אותו. היה שוביניסט לא קטן ומרדן גדול, לא מוכן להשתעבד לאף אחד, אפילו לתחרויות היה מאחר. היה יושב לילות שלמים ומשחק את משחק המלכים עד אור הבוקר וכשהשחר מפציע וקרני השמש חודרות ועיניים נפקחות אז פישר נרדם. הוא לא עישן ולא שתה אלכוהול, היה אכלן גדול. זו דרכו הייחודית של גאון שאינו מכיר באורח חיים רגיל של בני תמותה. פישר היה הראשון לנצח את הרוסים. האימפריה הגדולה, שראתה במשחק השחמט נכס לאומי, הפסידה אחרי 24 שנים. העולם כולו היה עד לרגע היסטורי: קם שחקן חדש, אולי הגדול בהיסטוריה, והדיח את הסובייטים. עבור פישר הנקמה היתה מתוקה בהחלט, הוא תיעב את הסובייטים על כך שהפכו את המשחק לממסד. היום ה28.2.25 יום הולדת של בת זוגתי ויום פטירתו של בוריס ספאסקי והוא בן 88. ספאסקי גם הוא עבר ילדות עשוקה וקשה. בהיותו בן ארבע הגרמנים כבר דפקו על שערי לנינגרד, עירו. הרוסים פינו את העיר מנשים וילדים. חמש שנים עברו עליו בגלות. כמו פישר גם ספאסקי היה רחוק מאביו, וכמו פישר גם ברח מן המציאות הקשה אל משחק המלכים. ספאסקי מעשן כמו קטר, הוא אוהב לשתות. הוא תמיד מחייך ויש לו חוש הומור גדול. נאמר עליו שהיה מאיר כל חדר שהיה נכנס אליו. אהב נשים, אהב שחמט. איש שיחה היה, נלהב. בשונה מפישר התעניין בנושאים ותחומים רבים. היה אלוף ברית המועצות מספר פעמים, אלוף עולם מ69 ועד 72 כשהפסיד לפישר, על אף שניצח את שני הקרבות הראשונים, המשיך והפסיד את המלחמה. מצחיק שאת ספאסקי זוכרים כיום כאחד שהפסיד לפישר, על אף שהיה שחקן גדול ותרם המון לעולם השחמט ובכל זאת נדמה שההיסטוריה זוכרת אותו אולי קצת אחרת. ספאסקי ופישר היו יריבים נצחיים אבל גם חברים. 20 שנה אחר כך יפגשו השניים שוב ויתמודדו פעם נוספת כיריבים נצחיים, הפעם בשביל הכיף, אני רוצה להאמין... בספר תמצאו ניתוח של כל המשחקים בקרב הגדול שהתרחש ב1972 באיסלנד על רקע המלחמה הקרה. זו היתה תקופה מעניינת בהחלט, מרובת לחצים. לחובבי שחמט כמוני מדובר בפיסת היסטוריה שכדאי לקרוא, בנוסף ישנם ארבעה פרקים ראשוניים בהם כותב שאול הון, עיתונאי ושחמטאי בעצמו, על פישר, ספאסקי וגדולי משחק המלכים לאורך היסטוריה.”