ביקורת ספרותית על למראית אין מאת מאירה וייס
ספר בסדר

---

ספר לוחמני, שמרוב להיטות שופך את התינוק עם המים וחבל.
הסיפור: הורים שכולים של יוז'י שנפל במלחמת יום כיפור,ב..(איך לא) חווה הסינית בודקים מה קרה לבנם .
בקרב זה יש חללים,ושבויים, אין פצועים כי הם נרצחו על ידי המצרים.
האב קרול מבקש לגלות את האמת ולהעמיד לדין את האשמים ( איני רוצה לפרט כי טעם הקריאה יעלם).
מוקמת ועדת חקירה לנושא. את ההמשך יש לקרוא.
הדמויות מרתקות, קרול האב , אדם רחב אופקים ובעל יוזמה, אוסף נתונים ומאלץ את השלטונות להתעמת איתם.
האם מנסה לסיים את העניין,
כותבת הספר מופיעה כמשקיפה (מין מקהלה במחזה יווני עתיק).
יש הרבה טענות צודקות שהיום מגובות במקורות אחרים.
הסיפור גם מראה כי יש הרבה פנים לאמת.
הסיום חמוץ ולא לרוחי.למרות שאני מסכים איתה במסקנתה העיקרית.
יתרונו של הספר הוא באורכו. הוא מוכיח כי גם בסיפור קצר יחסית (נובלה) , ניתן להעביר מסר.
המסר העיקרי בו כי האשמים האמיתיים לא נענשו ואולי עשו קריירה כזו או אחרת.
מצד שני האוירה בספר היא תזזיתית ומכאן הרגשתי כי דוחפים לי בכוח מסקנות ותובנות.
עם זאת אני ממליץ לקרוא את הספר כי הוא פותח צוהר לתחום שאנו קוברים מהר מדי בתוכנו( אלו שהנושא אינו נוגע להם ישירות), ובעיקר אין לנו תרבות של נטילת אחריות כפי שנדרש.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על למראית אין