ביקורת ספרותית על על מקומו בשלום מאת אורי ש. כהן
ספר מעולה

---

הרהורים בעקבות קריאה בספרו של אורי ש.כהן "על מקומו בשלום"

פיוטי מאוד.עדין ורך כאדוות גלים.


"אני מבקש ממנו לספר לי על הילדות.הילדות,הוא צוחק,מי זוכר.אחר-כך הוא זוכר את החדר שבו גדל.החדר עם השירותים מעבר לרחוב,המרצפות המצוירות והקרירות בקיץ.הייתי לומד בחצר,הוא אומר.אני זוכר שעכברושים רצו שם,ואיך ביום שבת,כשהיו באים הדודים,כולם היו ישנים על שטיחים ומזרנים והיה צפוף."


איך לא שאלתי את אבא על הילדות שלו? כלום אני לא יודעת.אתה אף פעם לא חושב שזה יגמר,אפילו שאתה יודע שכן.שככה זה.הכתיבה מלטפת.נוגעת לא נוגעת.ניחוח זר ואחר מארץ קרירה ואוורירית חולף בי כשאת אוזניי מחרישים צפצופי הרכבים שבחוץ. גסים,ברוטאליים.לוחצים על ההדק ולא מרפים.כל הקריאה הכאב הזה לופת.הרבה גשם וים יש בספר.או שמעט ורק נדמה לי בגלל כמיהתי לגשם תמיד.


"מה כבר אפשר לומר בעד החיים? שבכל מקרה הם נגמרים,שהם מלאים רגעי אושר קטנים והבלחות פתאום של חמלה וחסד? שצריך ללמוד להסתפק בקטנות ועם הרוק לבלוע את האכזבה המרירה,ואת טעם האפר של כל חלום שמתפוגג? מה זה אומר,אחרי הכל? המוות מקיף כל-כך מעט חיים,הם כל-כך עלובים החיים,שזה בעצם לא משנה כלום. עכשיו,אחר-כך."


באוטובוס מישהו מפהק עליי ממול.הבל הפה המצחין שלו נוחת לי על הפרצוף.לא לימדו אותך לשים יד על הפה?... לא ישראלי הספר הזה.


"דברים אחרים באו,טלוויזיות,מערכות,צעצועים לנכדים,סטריאו,וידיאו,סוני פלייסטיישן.לכולם יש ילדים,כולם עושים דברים,נהיים בני-אדם,תופסים את המקום שלהם בסיפור הגדול,מתחתנים בלי לעשות עניין,או שעושים מזה עניין גדול."


בצומת-ספרים ניגשת בריחוף אישה מבוגרת לגבר שיושב לידי וקורא עיתון.מדברת איתו בשפה זרה,מסלקת לו בחיבה גרגר נעלם מצווארון החולצה ומודיעה לו ברכות על כך שהגיע הזמן לקום וללכת.ממתינה לידו באהבה,בנעימות. וכשקם בן-זוגה,היא מושכת לו את החולצה שהתרוממה מעט מעל קו המכנסיים.והכל בחיבה של אינטימיות זוגית בשלה ויודעת.והקול שלה רך וגם שלו שקט מאוד.בן-זוגה קם להחזיר את העיתון והיא מתבוננת בחלל החדר הרחב,נעה מעט מספר צעדים בקרבת הכסא שהתייתם ואז פונה לחזור ושבה אל מקום אחר ממקום מושבו המיותם של בן-זוגה.מאבדת את הצפון ואת נקודת-המגוז בלעדיו.נבוכה,מגחכת בביישנות ילדית ואומרת:אוי,התבלבלתי.


"עדיין אני זוכר לה חסד ואני זוכר את נעוריה,הקווים סביב עיניה מוסיפים לה יופי,ובקולה אני עוד שומע את הזמן שאיבדתי."


בשוק העתיקות בכיכר דיזינגוף אני חולפת על פני שולחן עם ארגזים של תמונות בשחור לבן של אנשים שחיו חיים.שנות החמישים והשישים.רקדו בגן עם כתר של נר בחנוכה,חגגו ימי הולדת,בר-מצווה וחתונה.בבגדים יפים ותסרוקות מוקפדות.שמלה לבנה בשבועות ונזר של פרחים טריים על הראש.בפיקניק על חוף הים בבגד-ים פרחוני.בונים מגדלים של חול באצבעות קטנות וגמישות ואגלי המים מנצנצים על העור כפתיתי זהב.הולכים לכתה א' לבושים בחולצת בית-ספר בצבע תכלת או ירוק חיוור וילקוט על הגב.תקוות גדולות...ואז הם מתים ומישהו בא וקונה ארגזים של סחורה במשקל ואת השאר זורקים בפח הזבל.בעיקר את הספרים.חושבת על כל האוצרות שמצאתי זרוקים ברחובות של תל-אביב.תקליטים של מיילס דייויס,ספרי אמנות והגות.כל כתבי שאול טשרניחובסקי...


"בשער הגיא אבא פתאום אומר,יא אללה,תחשוב מה זה,לעבור את כל הגיהנום הזה,את כל המלחמות האלה רק בשביל למות ככה."


מה יהייה על כל הספרים שלי כשאמות? אני נושכת את השפה וטעם של שמן שיזוף של פעם בטעם אגוזים מתערפל בזיכרון. המוות נוכח כמעט בכל שורה.


"אולי זה אמא שלי,רוני אומרת,אולי זה משהו אחר,אבל אני לא מצליחה למצוא שוב את הדבר הזה שבגללו קמים בבוקר והולכים לעבודה.יום אחד, היא אומרת,יום אחד אני פשוט אקום ואעזוב הכול, אולי להודו, אולי משהו אחר,אבל הסוס שלי הולך ונגמר,ואני לא רואה איך אפשר כל החיים לעצב כרטיסי ביקור."


אני מאטה.טועמת כל מילה.יש להן למילים טעם של גשם ומוך יערי.


"לא את הכול אני זוכר,אבל חלק כן:היו שמיים כחולים אינסופיים ומטעי זיתים וריח חם של אדמה.היו מים קרירים וצל עמוק של זיתים, והיה זמן.עצי שזיף וכל הזמן שבעולם."


זיכרון רחוק של מישהו מנגן בסקסופון בבדידות מזהרת של קדושה ערפילית,ככה על רגבי העפר של ירושלים.וכל הנוף וההדר של הנוף היערי הנפרש למרחקים של אין-סוף.אין סוף למרחקים ולקו האופק.


"אין לעולם התחלה ואין לו סוף.יום אחד,רחוק מעכשיו,כל זה יהיה רק פסיק אחד בסיפור אחר לגמרי. העולם שלנו הוא רק אחד מאינסוף עולמות אפשריים.הערת-שוליים בשביל- החלב,גלקסיה אחת ממיליארדים,שנות אור מהמרכז."


זה ספר בעיקר על המוות שמלווה אותנו מהיום הראשון לחיים.נוכח שם כמו נעליים.ממתין לרגע.

מומלץ לקרוא בליווי השיר הזה:IAN HUNTER-SHIPS,OSLO 2002)

https://youtu.be/a4JzYxa43V4?si=h5QYsEfPtw7jFvzB

» ביקורות נוספות של נינה
» ביקורות נוספות על על מקומו בשלום