ביקורת ספרותית על The Wehrmacht In Russia מאת Bob Carruthers
ספר טוב

---

זהו ספר שימצא חן בעיני אלו שמתעניינים בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. הוא עוסק במה שקרוי בעיני הגרמנים "החזית המזרחית" - המערכה נגד ברית המועצות. מדובר במערכה שהחלה ב-22 ביוני 1941 בהתקפה גרמנית ("מבצע ברברוסה") ונמשכה עד לכניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. לכל עם יש ציון תאריכים שונה לגבי מלחמת העולם השנייה: לפולנים (ולנו) ישנו ה-1.9.1939 - התאריך בו גרמניה וברית המועצות חברו ביחד וכבשו את פולין, לרוסים יש את מועד המיתקפה הגרמנית עליהם (22.6.1941) ולאמריקנים יש את ה-7.12.1941 (ההתקפה היפנית על "פרל הארבור"). מערכות שונות, זירות שונות, גורלות שונים.
ללא ספק, הסיפור האמיתי של מלחמה זו הוא ההתגוששות האיומה בין שתי הדיקטטורות, גרמניה וברית המועצות. העוצמה הצבאית של העימות היא בלתי-נתפסת. השנאה, האכזריות (של שני הצדדים) כלפי האחר ובמידה רבה כלפי האזרחים - לא ניתנת לתיאור. חוסר ההתחשבות באבדות העצמיות - מדהים. וכתוצאה, הרס, חורבן כלכלי, הרג וסבל אנושי נורא של כל מי שנקלע למערכה זו.
המחזה מתחלק למערכות, כל אחת שונה לחלוטין מקודמתה. ביוני 1941 פרץ צבא גרמני ערוך, מצוייד ומאומן והצליח בתוך כארבעה חודשים לכבוש את רוב החלק האירופי של ברית המועצות ולרסק צבא גדול ממנו משמעותית במספר מהלכים שהפכו לקלאסיקה צבאית. הצבא האדום איבד במערכה הראשונה של מחזה האימים כחמישה מיליון חיילים - 100% מהסד"כ שלו בזירה זו בפתיחת המערכה - והוורמאכט הגיע לפאתי מוסקווה. הקריסה המונומנטלית של הצבא האדום היא אירוע היסטורי, פרי ההרס שנעשה בו בידי סטאלין עוד לפני המלחמה. מערכה זו הסתיימה בהצלחה מפתיעה של הצבא האדום לגייס רזרבות להתקפת הנגד שהוביל ז'וקוב. בינתיים, מזג האוויר והאיחור הגרמני להשלים את הכיבוש עשו שמות בצבא הגרמני.
המערכה השנייה - 1942 - נפתחה שוב בהישגים קרקעיים עצומים של הצבא הגרמני, שהגיע לוולגה ולקווקז. זה היה רגע נוסף בו נדמה היה שהמערכה העולמית הוכרעה: שמוסקווה והצבא האדום שרוכז סביבה יכותרו מדרום, ושהוורמאכט יגיע גם לשדות הנפט של עירק ויחבור לכוחות האפריקניים שלו (רומל). ושוב: הצבא האדום (והעם הרוסי כולו) מצא בעצמו את תעצומות הנפש לחסל את הכוחות הגרמניים בסטאלינגרד בלחימה פאנאטית ועיקשת שהפכה לסמל. בקרב קורסק - ההתנגשות הקרקעית הגדולה בהיסטוריה, בקייץ 1943 - הסתיימה למעשה האופציה הגרמנית לכבוש את ברית המועצות. השאלה הפכה להיות היכולת להשאיר את גרמניה שלמה. למי שגדל על הגירסה המערבית של המלחמה כדאי לזכור שהנחיתה הבריטית-אמריקנית בחופי צרפת ארעה רק ביוני 1944, אחרי שהמערכה נגד ברית המועצות כבר הוכרעה, אחרי שהוורמאכט כבר היה צבא מדולדל, ואחרי שהצבא האדום כבר נכנס ל"מוד" של חיה טורפת.
הפרטים של עלילה זו מובאים בספר, בדרך כלל בצורה מעניינת. האירוע כולו בלתי נתפס: 28 מיליוני בני אדם - אחד משבעה אזרחים של ברית המועצות - נהרג במלחמה זו. בממוצע, במהלך 1418 ימי המערכה נהרגו 19,000 רוסים ליום. פחות מ-5% מבני הגיל 17-21 נותרו בחיים. הדברים בלתי נתפסים.
בניגוד למערכה במערב אירופה, שנראתה יותר כמו משחק שחמט - התקפה, כניעה, כיבוש שטח, שלטון כיבוש צבאי, שחרור - המלחמה בין גרמניה לברית המועצות הייתה לחיים ולמוות. במלחמה כזו אנשים אינם חשובים: קומיסרים הוציאו להורג עריקים רוסיים, חיילי יחידות ה-ס.ס. הוצאו להורג בשטח ע"י חיילי הצבא האדום, ולמעלה מחמישה מיליון שבויים רוסים ששוחררו משבי - הועברו למחנות עבודה בסיביר ומעטים מהם שרדו. שבויים גרמנים שוחררו ממחנות עבודה סובייטיים רק עד 10 שנים לאחר תום המלחמה.
בימים אלו, שאנו מציינים 40 שנה ל"שבר" שישראל חוותה בהפתעת מלחמת יום הכיפורים - הדברים מעוררים מחשבה.
הספר מומלץ, כאמור, למי שמתעניין בהיסטוריה של המלחמה ההיא.

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על The Wehrmacht In Russia