זה ספר קטן. צנום סיימתי אותו מהר מאוד.
מסוג הספרים שמעמיד אותך ואת הילדות שעברת חזרה אחורה, בעניים חדשות.
קראתי ספרים אחרים שלה גם את היינו העתיד.
שנהם מדברים על ילדות בקיבוץ ולינה משותפת.
אם חשבתי שהייתה לי ילדות קשה ואחרת מכל הסובבים אותי טעיתי ובגדול.
כמו הספרים של חנוך לוין במיוחד ההצגה מלאכת החיים שראיתי פעמיים ואלך פעם שלישית.
בהשוואה לאחרים אתה מקבל מבט חדש על החיים ואם חשבת לרגע שמצבך גרוע אין ספק שמצבך טוב לעין ערוך גם מגיבור ספרה של יעל נאמן.
וגם מהחיים שפרושים בהצגה.
סיימתי את הספר ולא הייתה לי מנוחה לא בבית ולא שעתיים ארוכות בהם בישלתי.
חשבתי עליו על נחשון. גיבור הספר.
הלוואי שיכולתי לשנות משהו, לגעת בו לנסות לדבר איתו.
זה ספר כואב כואב פי שניים כשאתה הורה לילדים (הילד שלי בן 35) והוא עדיין הילד שלי.
אני ממליצה כי זו חוויה אחרת זה לא בדיוק ספר קריאה. לא כולנו גדלנו בקיבוץ והסיפורים על ילדות בקיבוץ תמיד גרמו לי לקנא באלה שתמיד חיו יחד.
והספר מתאר בחריפות את החיים שם. בלי צבעים שחור לבן.
כמו ספרי עיון רבים שאני קוראת בזמן האחרון אני מתכוונת לחפש בבית אריאלה את העיתון שמוזכר בספר.
ולדעת מה בדיוק היה שם.

איזה אכזבה.
הצלחתי לקרוא את שלשת הסיפורים הראשונים ונטשתי.

ההבטחה. מבטיח ולא מקיים.
קראתי את הספר בקושי רב, סיימתי אותו הבוקר.
לא מבינה איך קיבל כאלה ביקורות מהללות ואת פרס הבוקר.
התחלה קשה, משפטים לא ברורים נתקעים באמצע אף דמות בספר לא עוררה בי עניין ורצון לדעת מה יהיה או יקרה לה.
וגם תאור הדמויות היה סתום ולא ברור.
יש גם שגיאות הגהה בספר מה שתמיד מעורר בי כעס, על הזלזול בקורא.
אני לא אמליץ לאף אחד על הספר לדעתי חבל על הזמן.

ספר מצוין מעורר מחשבה קראתי אותו בנשימה עצורה ולאחר הסיום לא יכולתי אלא לעצור לקחת פסק זמן
לבהות בקיר ולחשוב ולחשוב אם הייתי במקומו.

אהבתי מאד,במיוחד עכשיו במקרה ביוון עם הילדה
המילה הראשונה שעלתה בקשר לצוענים היתה חוטפי ילדים.
ספר חם ואנושי.

במילה אחת נהדר.
וכל מה שתורגם "חברו של המנוח" "ומנקודת מבטו של העשב" מצוינים,
שמעתי מחברה אוקראינית שהכירה אותו ממש באוקרינה שיש לו ספר חדש בדרך

דיי נהנתי בסהכ.
כבר מזמן לא קראתי את שלו.
על ספרים קודמים לא התגברתי.
באיזשהו מקום קצת איבדתי את הסבלנות (לדעתי בלבד אפשר היה לקצר) הבן שלי אמר בדיוק ההפך.
אבל סיימתי.

אחד הספרים האהובים עלי,אף על פי שבאיזשהו מקום אני תוהה אם המינגווי היה מרשה להוציאו.
(יצא לאור לאחר מותו)הספר מחולק ל 3 סיפורים כדאי מאד.

ספר מצוין לאוהבי פרוזה .
מאד אהבתי