שאלתי כמה חובבי ספורט על בייסבול. כולם עשו לי פרצוף של "אין לי מושג מה זה המשחק הזה..." נראה שכל ילד בארצות הברית (טוב, כל ילד ששפת אמו אנגלית, לכל הפחות) יודע איך משחקים אותו, מה שמחייב הערכה לילדים אמריקאים. גרישם כתב בתחילת הספר מספר עמודי הסבר למשחק (לדבריו ספר על חוקי הבייסבול עוביו כ 15 ס"מ...) נסיתי, באמת נסיתי, לקרוא אותם ללא הצלחה. למרות כתיבתו משובבת הנפש דברים כמו: "כשאתה עומד על בסיס הבית ואוחז בידיך מחבט...בזווית 45 מעלות לימינך, במרחק 27.5 מטרים..." מקשים עלי מאד. לשמחתי הבייסבול וחוקיו המשונים אינם מהות הסיפור, אלא רק רקע לו.

פול טרייסי הוא בן לשחקן בייסבול מקצועני. מעבר לנקודה הזו בזכותה פול יכול לקושש נקודות זכות לעצמו, וורן טרייסי הוא אדם, בעל והורה גרוע שבגרועים. ופול נקרע בין הערצה המובנת בהחלט בגיל 11 לאביו, לרצון עז לא פחות להתרחק ממנו. בין ציפייה שיירש את כשרון המשחק, לבין רתיעה מהדרך שאביו משחק, ואי רצון להזדהות איתו. הבייסבול מצטייר לי מהתאור בספר כקרב לחיים ולמוות ולאו דווקא כמשחק להנאה. במיוחד הקוד הבלתי כתוב, המאפשר למגיש "להוריד" (לשון נקייה ל"לפגוע בגופו") את החובט אם זה עצבן אותו... תהיתי כשקראתי את התאורים עד כמה המשחק הזה וחוקיו המורכבים מאפיין את המנטליות האמריקאית.

אבות וילדיהם הוא סיפור מורכב בחברה שלנו. כמעט לכל אחד מאיתנו צרובה בזיכרון איזו סצינה מכוננת עם אביו, סצינה שאינה כלולה ברפרטואר המשפחתי, ובדיעבד אפשר לראות איך היא גרמה לבחירות כאלה ואחרות של הבן/הבת. לפול הבוגר יש מספר זיכרונות ילדות, בהם אביו מעמיד את שאיפתו לזכות בהכרתו במבחנים שאין סיכוי שילד בן 11 יצלח. הסיפור הוא סיפור על קשר בין מעשה אבות כסימן (הפוך) לבנים. על היכולת של ילד להשתחרר מצילו של אביו ולהשתחרר גם מכעס ושנאה אליו.

גרישם כותב מצויין. לא רק במותחנים משפטיים שהם סמלו המסחרי, גם בסיפורים - כמו הסיפור הזה - שלכאורה אינו מותחן בכלל, אך העניין והמתח כלול בו בזכות האווירה, איפיון הדמויות והדילמות שהוא מעלה. גרישם מבטא בהתייחסותו גישה חומלת לגיבוריו וביקורת נוקבת על החברה הקפיטליסטית בה הוא חי ובזכות זה - ממש כמו בזכות סיפורי המתח המרתקים - לא השתעממתי בשום ספר שלו, אפילו אם הוא כותב על בייסבול.

סיפורו של ג'ון גרישם,להבדיל מסיפוריו המשפטיים הקודמיים (ויש המון כאלה...), הוא סיפור על בייסבול, ועל חרטה על מקרה שאירע לפני יותר מ-30 שנה, בליגה הלאומית (להבדיל מהליגה האמריקנית). באותו מקרה אביו של פול טרייסי,חובט במטס, פגע בכוונת זדון במי שהפך להיות כוכב מתחיל בליגה ג'ו קאסל.

ג'ו קאסל מעוצב כדמות עדינה,ששברה שיאים וקריירת הכוכב שלו נגדעה בל הבינבול שפגע בו.

הפוגע, וורן טרייסי, מתואר על ידי גרישם כדמות הרעה, ולא רק בתוך המגרש אלא גם מחוץ למגרש, ביחס עם בנו פול (שאף הוא חובט בליגת הילדים),אחותו ג'יל וכמובן עם אמו.

כהרגלו של גרישם ההבחנה בין טוב לרע היא חד צדדית וקצת מקטינה מהחוויה של הקריאה.

בסך הכל ספר לא קשה לקריאה.

ספר מצוין גם למי שמיצה את גון גרישם. לשם שינוי אינו עוסק בבתי המשפט אלא במשחק הבייסבול. בתחילת הספר מסכם גרישם את חוקי המשחק לאלו שאינם מכירים- שאר העולם שאינם אמריקאים..קריאת חלק זה הכרחית והיא מעניינת כמו קריאת ספר חוקים... אולם ההמשך נפלא. טעם של "עוד" בסיום כלל 200 העמודים .

ספר מהנה ומאד אמריקאי. דרמה על אב ובן, שבמוקדה הבייסבול.
פול טרייסי היה בן 11, צעיר, חובב בייבסול, שאביו הוא אחד המגישים בקבוצת המטס בליגה המקצוענית. האב, אולי שחקן אבל בוודאי לא בן אדם. באמצע העונה הליגה נחשפת לצעיר מבטיח, שחקן חדש (רוקי) בן 21 שקודם מליגה נמוכה באמצע העונה ומצחיל בסערה כשהוא שובר שיא אחר שיא. גם פול נשבה בקסם ומתחיל להעריץ את קאליקו ג'ו, עד שסדרת משחקים בין המטס לקאבס מפגישה את אביו של פול עם מושא הערצתו.
שלושים שנה אח"כ הקריירה של וורן טרייסי רחוק מאחוריו, גם קאליקו ג'ו כבר מזמן לא משחק, אבל פול עדיין זוכר את הפריצה המטאורית ואת המשחק שלא ישכח לעולם, ויש לו משימה שנטל על עצמו מרצונו.

לשם שינוי גרישם לא כותב רומן משפטי. דווקא אתמול ביום שבו שופט קריקט ישראלי נהרג מפגיעת כדור קריקט בראשו, סיימתי לקרוא את הספר בו יש מקרה דומה להפליא על כדור בייסבול אשר פגע בראשו של שחקן צעיר ומבטיח בליגת הבייסבול האמריקאית ואשר גמר את הקריירה המובטחת שלו. איזה צירוף מקרים!! גרישם כהרגלו יודע לספר סיפור. ההקדמה שלו על חוקי הבייסבול הכניסה אותי לראשונה לניסיון להבין את נבכי המשחק המסובך הזה - את האמת, עד עכשיו עוד לא הצלחתי להבין ממש. בהחלט ספר קריא, מאוד אמריקאי. מכניס אותנו להתלהבות של הינקים מהמשחק הזה - אותו אנחנו היינו משחקים בילדותינו וקראנו לו "הקפות" - אבל עם חוקים הרבה יותר פשוטים.

הספר בכלל לא על בייסבול, חה, הוא על יחסי הורים ילדים או אבות ובנים=ככה אני קראתי אותו
אמריקאי קיטצ'י בסופו של דבר, כי יש הפי אנד, נו, כמה שאפשר
וגם לומדים על אמריקה...

גרישם זה הסופר שלי וכל ספר שלו זה זהב