ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 בינואר, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
שאלתי כמה חובבי ספורט על בייסבול. כולם עשו לי פרצוף של "אין לי מושג מה זה המשחק הזה..." נראה שכל ילד בארצות הברית (טוב, כל ילד ששפת אמו אנגלית, לכל הפחות) יודע איך משחקים אותו, מה שמחייב הערכה לילדים אמריקאים. גרישם כתב בתחילת הספר מספר עמודי הסבר למשחק (לדבריו ספר על חוקי הבייסבול עוביו כ 15 ס"מ...) נסיתי, באמת נסיתי, לקרוא אותם ללא הצלחה. למרות כתיבתו משובבת הנפש דברים כמו: "כשאתה עומד על בסיס הבית ואוחז בידיך מחבט...בזווית 45 מעלות לימינך, במרחק 27.5 מטרים..." מקשים עלי מאד. לשמחתי הבייסבול וחוקיו המשונים אינם מהות הסיפור, אלא רק רקע לו.
פול טרייסי הוא בן לשחקן בייסבול מקצועני. מעבר לנקודה הזו בזכותה פול יכול לקושש נקודות זכות לעצמו, וורן טרייסי הוא אדם, בעל והורה גרוע שבגרועים. ופול נקרע בין הערצה המובנת בהחלט בגיל 11 לאביו, לרצון עז לא פחות להתרחק ממנו. בין ציפייה שיירש את כשרון המשחק, לבין רתיעה מהדרך שאביו משחק, ואי רצון להזדהות איתו. הבייסבול מצטייר לי מהתאור בספר כקרב לחיים ולמוות ולאו דווקא כמשחק להנאה. במיוחד הקוד הבלתי כתוב, המאפשר למגיש "להוריד" (לשון נקייה ל"לפגוע בגופו") את החובט אם זה עצבן אותו... תהיתי כשקראתי את התאורים עד כמה המשחק הזה וחוקיו המורכבים מאפיין את המנטליות האמריקאית.
אבות וילדיהם הוא סיפור מורכב בחברה שלנו. כמעט לכל אחד מאיתנו צרובה בזיכרון איזו סצינה מכוננת עם אביו, סצינה שאינה כלולה ברפרטואר המשפחתי, ובדיעבד אפשר לראות איך היא גרמה לבחירות כאלה ואחרות של הבן/הבת. לפול הבוגר יש מספר זיכרונות ילדות, בהם אביו מעמיד את שאיפתו לזכות בהכרתו במבחנים שאין סיכוי שילד בן 11 יצלח. הסיפור הוא סיפור על קשר בין מעשה אבות כסימן (הפוך) לבנים. על היכולת של ילד להשתחרר מצילו של אביו ולהשתחרר גם מכעס ושנאה אליו.
גרישם כותב מצויין. לא רק במותחנים משפטיים שהם סמלו המסחרי, גם בסיפורים - כמו הסיפור הזה - שלכאורה אינו מותחן בכלל, אך העניין והמתח כלול בו בזכות האווירה, איפיון הדמויות והדילמות שהוא מעלה. גרישם מבטא בהתייחסותו גישה חומלת לגיבוריו וביקורת נוקבת על החברה הקפיטליסטית בה הוא חי ובזכות זה - ממש כמו בזכות סיפורי המתח המרתקים - לא השתעממתי בשום ספר שלו, אפילו אם הוא כותב על בייסבול.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
שונרא - אני יותר ממסכימה איתך
לגבי חלק מהסמלים המבטאים את התרבות האמריקאית. ועוד יותר לגבי המקום החשוב שם של האלימות הגלוייה והסמוייה.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
לא רק הבייסבול (ופולחן הספורט בכלל) מעורר תהיות לגבי התרבות האמריקאית וסמליה.
ואלון, אני לא מבינה בפוטבול, אבל ככל שאני יודעת זה ספורט שתלוי באמצעים טכנולוגיים ואלקטרוניים (מצלמות, בקיצור) וזה לכשעצמו מוציא את כל הרוח הספורטיבית ממנו. וזה עוד לפני שהתייחסתי לאגרסיביות, שלא לומר אלימות, שעליה הוא מושתת. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, שונרא החתול!
אני חושבת שבייסבול הוא בלתי ניתן להבנה לבעלי מוח פשוט כמו שלי, וכמה שהתאמצתי להבין חלק מהחוקים, לא הצלחתי. אשר לפוטבול - דעתי (לפחות) כדעתו של קופיקו...
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, רץ!
מה שכתבת על המשחק כאושיית תרבות אמריקאית כנראה נכון וגורם לי בהחלט לתהות על התרבות הזו וסמליה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
שונרא, חשבתי כמוך על פוטבול עד שלפני איזה שנה הייתי מעורב בפרוייקט עם פוטבול,
וזכיתי להרצאה ממומחה על המשחק הזה, שקצת שינתה את דעתי (הכדור והבעיטה לשער עדיין דביליים לאללה) - זה משהו כמו שחמט של אסטרטגיות, והוא דווקא מאוד מעניין.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
בייסבול עוד איכשהו ניתן להבנה (יש לו גם גירסה מקומית שנקראת בית-שדה)
אבל פוטבול... נאמר זאת כך: אם כדורגל זה 22 מטומטמים שרודפים אחרי כדור אחד, אז בפוטבול יש הרבה יותר מטומטמים שרודפים אחרי כדור שאין לו אפילו צורה של כדור. מזכיר לי את קופיקו שצפה במשחק כדורגל ופשוט זרק למגרש עוד כדור כדי שהשחקנים לא יריבו.
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כתוב יפה - הבייסבול הוא לא סתם ספורט - הוא ספורט לאומי - אחד מיסודות התרבות האמרקאית - ולא סתם משחק ההקפות הזכור מילדותנו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, בת-יה!
מהתרשמותי זה מסוג התחומים שרק מי שנולד לזה יכול להבין. אני מניחה שגם סוגים אחרים של ספורט דורשים ידע מעמיק בחוקים. מבחינתי גם כדורגל לא הצלחתי לפענח.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, דן סתיו!
צודק לגבי מהירות הכדור - הוא נע במהירות עד 150 קמ"ש, מה שהופך אותו לקטלני בפגישה עם גוף החובט הנמצא קרוב, יחסית. אם קיומו של הקוד הלא כתוב בנושא לא נשמע לך, הייתי מציעה לך לקרוא את הספר. הקוד הזה נידון שם באריכות ובאופן כתוב בהחלט... ואני מתרשמת שפגיעה בשחקן יריב קיימת בכל סוגי הספורט התחרותי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, dushka !
לא קראתי את תת עולם. הוא הצליח לקצר ב 12 ס"מ שלמים? יפה. עדיין יהיה לי קשה...
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אב"פ:
יש לך רשותי המלאה (במידה והיא נדרשת) לא לקרוא את גרישם כלל. לצערי הרב הוא דילג עלי בחלוקת התמלוגים, כך שאפילו אם תקרא אותו, אני לא ארוויח מכך דבר...
ואני מסכימה בהחלט לדעתך על תיאורי ספורט בספרים. וגם לדעתך על הספורט המוטורי... |
|
|
בת-יה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
מעניין, בדיוק השבוע ראיתי סרט עם הרבה בייסבול שנקרא "בשם האהבה". סרט די טוב, ובכל זאת, למרות מהלכים רבים של בייסבול שהוקרנו לא הצלחתי להבין כלום על המשחק.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
yaelhar
ביקרות יפה ותמציתית. הניתוח שלך משכנע מאד. אני לא מומחה לבייסבול אבל קיומו של קוד בלתי כתוב המאפשר למגיש להוריד את החובט לא נשמע לי בהתחשב בעצמה האדירה בה מוגש הכדור...סוגיה התקפה גם לקריקט, המשחק האנגלי האולטימטיבי.
|
|
|
dushka
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
קראת את תת עולם של דלילו?
יש שם תקציר על בייסבול, נראה לי שרק 3 ס"מ.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
לא רק שאני לא אוהב לקרוא על בייסבול
וכמו כן על כל ספורט אחר (פרט אולי למוטורי) ספרים שיש בהם איזכורים כאלה נראה לי לרוב כסטיה מנושא הספר ויכול לגרום לי לדלג על הקטע אם לא לעזוב את הספר באמצע (אני מודע לזה שאני קשה). עד כמה שזכור לי עוד לא יצא לי עד היום לקרוא ספרים של ג'ון גרישם ומבחינתי זה לא יהיה הספר שאתחיל בו.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
