אישתנם, אישתנם! זו פחות או יותר המילה היחידה שאני מצליחה להבין כשחמי וחמותי יורים ביניהם את המשפטים בהונגרית. בתי דווקא הצליחה לקלוט כמה מילים ואפילו שיר אחד או שניים. ואני, עם הקליטה המעולה שלי לשפות, רק אישתנם הצלחתי לזכור.
התפוצה ההונגרית מעניינת אותי מאוד, שכן החמים הטרנסלבניים שלי מגדירים את עצמם כהונגרים ועל אף כי יודעים כמובן לדבר רומנית, בבירור מעדיפים את ההונגרית, והמאכלים והמזג ההונגרי עברו בתורשה גם לדור הצעיר והצעיר יותר במשפחתנו.
יש לי בעיה עם אורלי קראוס ויינר - הספרים שלה (לפחות אלה שקראתי) דומים אחד לשני כשני קרומפלי לנגוס (לביבות תפו"א למתקשים במטבח ההונגרי). מצד אחד את שני הספרים הקודמים שלה שקראתי לא סבלתי עד לא אהבתי. מצד שני, אני נותנת צ'אנס שלישי אם העלילה מעניינת במיוחד. הפעם, הספר היה נחמד.
דריה שוורץ היא נצר למשפחה הונגרית טיפוסית מהמעמד הבינוני. אביה, פטר, עלה לארץ לבדו מיד לאחר קום המדינה והוריו, יושקה ההולל ומרתה היפה, מיד אחריו. בעקבות טרגדיה משפחתית, שמחייבת התגייסות משאבים מעבר למצוי במשפחה, יוצאת דריה לחפש אוצר משפחתי שנודע לה שקיים בהונגריה, אוצר משפחתי שמעולם לא דובר עליו בבית הוריה, ודריה חייבת לגייס את כישורי הבלשות על מנת לגלות את הסודות המשפחתיים. ברקע נזירות ודב מאולף, הונגרי יפה תואר, טייס ישראלי יפה תואר לא פחות, חברות אמיצה ובגידות.
הסיפור המשפחתי של דריה פחות אהבתי, הקשרים המשפחתיים לא היו אמינים כל כך ולא הצלחתי להתחבר לאף דמות, מלבד אולי לדב החמוד. מצד שני, סיפור הרקע על יהדות הונגריה היה מעניין יותר ואמין (אפ כי טרם ביררתי עם מקורותיי המוסמכים).
אגב, מתוך הספר למדתי, שחוץ מחיבה לגולאש ולפפריקש, להונגרים בעבר ובהווה יש חיבה מיוחדת לחילופי זוגות, אורגיות וקומונות היפיות. מעניין, למה לא מספרים לי שום דבר...

















