ביקורת ספרותית על עוגיות המלח של סבתא סולטנה [מהדורה מחודשת] מאת דן-בניה סרי
ספר בסדר

---

השם משובח ( אם כי לא מיצג במיוחד את העלילה ) אני אוהב ספרים עם שמות כאלו.
השפה נהדרת – עגולה , יפה אם כי לעיתים מתפתלת יתר על המידה
תמונת העטיפה מצודדת את העין.
העלילה מתפתחת ומלאת ריחות וטעמים ועדיין משהו לא עבד בשבילי בספר.
יש שני סוגי כתיבה עיקריים שעולים לי בראש כאשר אני חושב על ספרות ישראלית ( ויש גם הרבה שהם לא זה ולא זה ):
האחד ממטפאר את עצמו לדעת ומדמה כל פעולה ורגש לעייפה. נדיר שאצליח לקרוא ספר כזה וסבתא סולטאנה לא שייך לסוג זה. יש בו דימויים ומטאפורות אבל במינון שמשרת את העלילה.
השני מספר סיפורם של אנשים בשולי החיים ,מאיר בנורת פלורוסנט חשופה כל פרט בעליבותם , מתעקש ומושך את הקורא לתוך עולמם ללא אפשרות בריחה או שביב תקווה. הדמויות הן בדרך כלל כבויות והן שורדות ללא הרבה אנרגית חיים. יש רמיזות לסגנון זה בספרים שקראתי אצל בשביס ( השטן בגוריי) ועגנון ( בדמי ימיה ) , דבורה בארון זכורה לי מהתיכון כמלכת הזאנר עם הפרה היחידה המובלת לשחיטה. בזמנים יותר מאוחרים ניתן למצוא את הסגנון בוריאציות שונות ב'חתונות שלנו' של רביניאן,ב'דקדוק הפנימי' של גרוסמן,ב'דודה פרהומה לא היתה זונה' של אבני וגם אצל אשכול נבו.
הספר הזה נכתב בשנת 80 ומקדים את הספרים המאוחרים שציינתי אבל בהחלט שייך לאותו סגנון. לי אישית קשה עם הסיפורים הנל ודבורה בארון הייתה סוג של טראומה בתיכון.
הספר קצר מאוד אם הוא היה מעט ארוך יותר לא הייתי מסוגל לסיימו . אני לא חושב שהוא כתוב רע הוא פשוט לא לטעמי. עם השנים הטעם שלי משתנה ויתכן שיום אחד ארכוש גם את הטעם של עוגיות המלח של סבתא סולטנה.
דן בניה סרי מסקרן אותי כבר זמן מה. זהו ספרו הראשון שאני קורא ועל המדף מחכה לי "ציפורי צל" שלו ואני מתכוון לנסות עוד טעימה או שתיים ממנו בעתיד . ( למרות וגם בשל מה שכתבתי לעיל )
ובצער לי על ההתפלשות בשולי החברה פניתי להתעודד ופתחתי את "איזון עדין"....

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על עוגיות המלח של סבתא סולטנה [מהדורה מחודשת]