ביקורת ספרותית על עוגיות המלח של סבתא סולטנה [מהדורה מחודשת] מאת דן-בניה סרי
ספר בסדר

---

את עוגיות המלח של סבתא סולטנה, קראתי לפני שנים ארוכות, סמוך לתקופה בה יצא הספר (סוף שנות ה-80 וזכור לי כי אז הוא עשה עלי רושם אדיר. לאחרונה נתקלתי בו בחנות של סיפור חוזר והחלטתי לקרוא אותו שוב ולראות מה יש בו שאז, לפני שנים הרשים אותי כל כך.

זהו סיפורה של משפחה מזרחית החיה בשכונה ירושלמית ענייה, מסורתית ושמרנית. זוהי שכונה של אנשים קשי יום, הפרנסה אינה מצויה שם בשפע ובנוסף לכך חלק מהדמויות חולות, נכות, וחולשותיהן מתוארות בהקצנה. האשכנזים המתוארים בסיפור הם עשירים ובינם לבין גיבורינו בשכונת העוני, אין חיבה יתרה.

זהו סיפר על 3 דורות: סבתא סולטנה הזקנה והמתעוורת, בנה יצחק וכלתה אמא זוהרה, והבן-הנכד אליהו ואשתו קלרה. המשפחה חיה ללא גבר תומך ומפרנס, עוסקת בהשרדות יום יומית ולאליהו עצמו, החיים קצת התאכזרו: הוא נכה, מכוער ומעט מוגבל שכלית ואמו השיאה לו את קלרה שהיא נערה פשוטה וצייתנית. אמא זוהרה חולמת לזכות לנכד מבנה אליהו, אך אליהו וקלרה כלל אינם יודעים כיצד בא תינוק לעולם, ובמשפחה השמרנית אין מי שיסביר להם זאת.

אני חייב לציין כי אמנם לא ממש הצלחתי להתחבר לעלילה, אך השפה בה כותב בניה סרי נהדרת ומזכירה במעט את סגנונו של שי עגנון.

טעמינו כנראה משתנה עם השנים, אחרת אין לי הסבר מדוע לפני כמה עשרות שנים כל כך התלהבתי מהספר. מבין כתביו של בניה סרי זהו הספר היחיד שקראתי עד עתה אך נראה לי כי מגיע לו צ'אנס נוסף עם כתביו האחרים.

3 כוכבים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על עוגיות המלח של סבתא סולטנה [מהדורה מחודשת]