ביקורת ספרותית על כמו חלום סגול מאת עדי אופנהיים
בזבוז של זמן

---

הספר מתחיל כהבטחה. בחורה אחת יפה, יצר הרס עצמי והתנהגות בלתי מובנת. שלושה גברים מתאהבים בה, כל אחד מסיבותיו הוא, ולכל אחד היא מחזירה אהבה באופן שונה. על פניו, זוהי עלילתו של "כימים אחדים" של מאיר שלו. אבל... איזה הבדל.נזכרתי בספר הזה אחרי הביקורת של אלון ל"השעה ה-13". אולי כי הסגנון קצת דומה בעיני, אולי כי שניהם גרועים לדעתי. בכל מקרה, שוב אני נחרצת בביקורת שלי, כך שמי שרוצה להישאר "נקי" מוזמן לדלג.

שלושת הגיבורים הם יוני הבחור הטוב והרגיל, אריאל הנער החוזר בשאלה ואריק טיס־הקרב־בדימוס החי בעולם שנוצר מאכזבה ומאלצהיימר. הפרק הראשון, כשמונים עמודים, מתואר מנקודת מבטו של יוני. הרהוריו של יוני, סטודנט לרפואה, על החיים, האהבה, העולם וכל השאר, הם פלקטיים, סטריאוטיפיים, ובעיקר משעממים את הקורא. ניסיתי לחשוב מה היה נשאר מפרק זה אם היו מושמטים כל העמודים בהם מוזכרים שדיים. כנראה שהיה נותר בידי קונטרס דקיק בן תריסר עמודים. אגב, הם תמיד גדולים. השדיים כמובן, לא התיאורים...

הפרק השני מאפשר לנו להכיר את עולמו של אריאל. גם הוא, הפלא ופלא, נתקל כל הזמן בשדיים גדולים. גם חברו הטוב, נחשון, אוהב אותם כאלה. גם לחברתה הטובה של הגיבורה יש שדיים עצומים. נראה לי שהבנתם. בחיי שאני לא גברת חסודה שמסתייגת מאיזכור סקס, אבל כשהתיאורים הם כל כך חוזרים על עצמם וחסרי כל דמיון אני מאבדת את הסבלנות. למרות האמור, הפרק השני חי יותר מן הראשון ואף נוגע ללב. התלבטויותיו של אריאל ועצבונו ברורים לקורא וקל להזדהות עם דמותו המיוסרת. הכתיבה עצמה קולחת ובנקל ניתן לצלוח את הכתוב. כל זאת, מבלי להעמיס מטען עודף על בלוטת הדמע או על האינטלקט.

כשאנו פוגשים בגיבור השלישי, אריק, הספר מנסה לתאר מבנה רגשי של מי שטעם חייו ניטל ממנו. של אדם שכל גדולתו נמוגה באחת והוא מפנטז על תהילת ימי עברו. מבנה כזה, בשילוב פגיעה בזיכרון, הוא כר פורה עבור כל סופר, כמעט. אופנהיים שם בפיו של אריק מונולוגים ריקים וחלולים ושוב מהלך שעמום על קוראיו. אריק מבולבל ואינו זוכר את משפחתו כשהדבר נוח למספר, וכשאין זה נוח הוא הופך לבעל זכרון מופלא. ניכר כי הכותב לא החליט אם להשתמש בו כאביזר במה, כדמות טרגית או כמשל. הוא מנסה את כולם, ונמצא מאבד הן את האמינות והן את העניין.

יש בספר כמה נושאים שעליהם אופנהיים כנראה כתב באמינות - מכבי תל אביב ואומנות הטיסה בפנטום. הבעיה היא שנושאים אלו מפילים עלי שעמום כבד, אבל זוהי רק דעתי האישית..

בקיצור, זה הספר היחיד שעולה בדעתי שלעומתו "השעה ה-13" זכאי לארבעת הכוכבים שאלון רצה להעניק לו.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על כמו חלום סגול