אני מבין שילד בן 16 כתב את הספר הזה, אבל בשביל מה יש מבוגרים סביבו אם לא כדי להגיד לו שלא מספיק להעתיק אחד לאחד את מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה עם טוויסט טולקיני כדי לקרוא לזה יצירה מקורית.
בזבוז זמן נוראי

ספר נחמד מאד. קצת יותר מתאים לנוער לדעתי אבל העלילה יפה והכתיבה משתפרת מספר לספר (הראשון ממש בוסרי, אחרי הכל כתב בגיל 15). הפנטזיה יחסית משכנעת ובנויה היטב בשונה מפנטזיות אחרות שקראתי שיש יותר חורים מרעיון (כולל הארי פוטר). מומלץ לחובבי פנטזיה שמחפשים משהו לא כבד מדי

אראגון , התחלה של הרפתקאה מופלאה.
ספר פנטזיה סוחף ומצוין, מתאים לכל הגילאים, אחד מן הסדרות האהובות עלי ביותר.

בספר הראשון בסדרה אנו פוגשים את אראגון, נער צעיר שכל עולמו זה החווה הקטנה של משפחתו ודאגות היומיום כמו איזה אוכל יהיה על השולחן,
אותו נער צעיר יוצא לצוד ביער ומופיע לפניו ביצה כחולה שתשנה את עתידו ואת עתיד הממלכה כולה.

בספר אנו נתקל בדמויות מגזעים שונים, אלפים, גמדים, בני אדם, אנשי חתול ועוד,
עולם של חרבות וקסמים, אהבתי כל חלק וחלק בספר, והעסק רק משתבח בספרים הבאים בסדרה! בעיני ספר חובה !

קראתי את הספר וניסיתי להבין תוך כדי על מה ההתלהבות הגדולה וההמלצות הנמרצות,
והאמת? לא כל כך הבנתי.
עוד ספר פנטזיה, לא מהטובים שבהם, עם עלילה די צפויה, בלי הפתעות, קצת יותר מדי צורך לאחוז ראש מי ומה זה כל מושג בספר
ובסוף גם אין ממש סוף, אלא? תקנו את הספר הבא כדי לדעת.
אז לא, תודה, לא אקנה את הספר הבא. הספיק לי.

וואו. ספר מדהים.
אומנם סדרה קצת ארוכה, 4 ספרים, אבל שווה כל רגע. הסופר כתב את הספר הזה בגיל ההתבגרות שלו, ויכול להיות שזה מה שגרם לי להרגיש שגדלתי ביחד עם אראגון, ואחרי כל ספר הופתעתי מחדש לגלות שאני עדיין בבית.
לגמרי שווה להתחיל את זה, אבל כדאי לקחת בחשבון שזה יכול למכר אתכם.
קריאה טובה:)

אוקיי ביקורת על אראגון- יש לי כל כך הרבה מה להגיד...
אני אחלק לכמה חלקים: עלילה, כתיבה, דמויות ועולם
אז נתחיל דווקא מהסוף- העולם של אראגון הוא עולם מהמם שמועתק לחלוטין, כמעט אחד לאחד מכל הבחינות משר הטבעות-זה לא ברמת "מושפע" (כי המון ספרי פנטזיה מושפעים משר הטבעות) זה לא "השראה" זה העתקה של כל היקום אחד לאחד. נכון שזה עולם כללי למדי שיצר הרבה רעיונות בסיסים של פנטזיה (גמדים, אלפים והרבה ספרים (למשל רומח הדרקון) לקחו הרבה השראה, אבל העולם הזה (ואני הולכת להגיד את זה ביותר מנושא אחד בביקורת) מועתק משר הטבעות.

כתיבה- הספר מנסה (הנה זה בא שוב) לחקות את סגנון הכתיבה של טולקין אבל בו זמנית להפוך את הספר לקליל יותר וככה מאבדים את כל הקסם של טולקין באמצע ויוצא איזה ספר שלא סגור על עצמו.

הלאה-דמויות. עכשיו אני הולכת להיות קצת אכזרית וסליחה מראש למעריצים אבל... אראגון- דמות נוראית! דוגמא למה קורה כשסופר מעריץ את הדמות שהוא כותב. הדמות מושלמת מדי, חזקה מדי, חסרת כל הגיון ואי אפשר להתחבר אליה. אריה- מושא אהבתו של אראגון ואחת הדמויות הכי שוביניסטיות ושטוחות שקראתי, למרות שהיא דמות נשית חזקה היא סטיגמתית ומתוארת יותר מדי לפי המראה שלה לטעמי. (אבל אשמח לשמוע את דעתכן/ם בנושא) כל שאר הדמויות צצות כשמתחשק לסופר ונשכחות באותה מהירות. דמויות שהיו להם פונטציאל גדול והסופר פחד לקחת רחוק מדי ואז קיבלנו דמויות משעממות שאפשר לתאר במילה. והנבל- העתקה בוטה משר הטבעות, לא אהבתי בכלל!. חייבת בכל זאת לציין (בלי ספוילרים) 2 דמויות שרק בגללם שרדתי את הקריאה -מרטאג ורוראן. מרטאג- הדמות הכי מתוסבכת ולא סגורה על עצמה ואחת הדמויות היחידות בסדרה שיש להם עומק כלשבו. ורוראן- היחיד שמתנהג בהיגיון בסדרה וכל הקטעים איתו הם הקטעים הכי טובים בכל הסדרה. ועוד אחת שכן אהבתי-נאסואדה. שמראה איך אריה היתה יכולה להצליח אם לא היתה מושלמת מדי.

עלילה- נסיים בטוב. בניגוד לביקורות אחרות שקראתי אני אישית אהבתי את העלילה של הספר מאוד. היא היתה קלילה ולא מרוחה מדי (הכל יחסי... מצד שני קראתי בדיוק במקביל את מחזור כישור הזמן אז...) היו בה דברים צפויים למדי אבל גם תפניות שלגמרי עבדו, סיום שחלקו צפוי לחלוטין וחלקו מפתיע מאוד.

אז לסיכומו של דבר- כל מי שקרא שר הטבעות לא יוכל שלא להבחין ב"השראה" שנלקחה. אבל מי שלא לגמרי יכול להנות. העלילה כיפית העולם מושלם (ושוב- מועתק) הדמויות שטוחות מאוד (אבל הי כל כך הרבה דמויות פנטזיה מוכרות ואהובות שטוחות להחריד) אם כי יש יוצאי דופן. והכתיבה לטעמי ...(מחפשת משו טוב)...(לא מוצאת)... (קוראת פרק ראשון בעברית ומצטמררת מהכתיבה) ... נוראה
אני מפרגנת ונותנת 3 כוכבים רק בגלל רוראן

קריסטופר פאוליני היה צעיר מאוד כשכתב את הספר, לכן הספר מאוד מאוד בסיסי. הרעיון שלו נחמד במיוחד וגם הביצוע לא רע, אבל אין כמעט דברים מיוחדים, הוא מתחיל את הסדרה בצורה טובה ומראה איך אראגון למד להילחם והקיר את סאפירה, הדרקונית שלו.
הסיפור זורם, אנחנו מכירים דמויות שיהיו בספרים הבאים וגם את העולם.
לצערי לקראת הסוף הספר מדרדר מאוד.

(אזהרה, מכאן יהיו ספויילרים.)


אראגון והחבורה שהקיר מגלים שהם הגיעו למקום אותו חיפשו, המקום בו מתגוררים הווארדן, בני האדם המתנגדים למלך גאלבטוריק (הרע בסיפור). האנשים לוקחים אותם אל תוך הר, שם נמצאת ממלכת הווארדן, התיאור של העיר היה כל כך מסובך שלא ממש הצלחתי לעקוב.
ואז מכירים את הגמדים, בעלי המקום אשר נתנו לווארדן מסתור, באמת שהגמדים כל כך מעצבנים בספר הזה.
אבל מה שציינתי עד לכאן, זה רק חלק פצפון בבעיות שלי עם הסוף. החלק הכי גרוע מגיע כשמתחיל הקרב במקום, הקרב כתוב בצורה כל כך גרוע ומשעממת, ממש לא יצירתית ושלא לדבר על זה שאראגון (שבוא ילד מתבגר), הורג באכזריות עשרות אורגלים (ואין לזה בכלל השלכות).

אחרי ספר נחמד מינוס, לא היו לי כל כך הרבה ציפיות לספר השני, לא חשבתי שאוהב אותו, ובטח שלא עד כדי כך.

״נער שהיה רוכב דרקונים
חיים שהיו לאגדה״

בערך במשפט הזה הספר קנה אותי.

***

כל מי שבעצם ראה את הספר, סתם בחנות הספרים או בספרייה יכול להעיד על כך שזה ספר שמנמן.
אני לא אוהבת ספרים שמנמנים.
הם מלחיצים אותי.
אבל בסופו של דבר, רוב הספרים שאני קראתי, שאני קוראת, ושאני אקרא תמיד יהיו שמנמנים.
אבל הספר הזה הלחיץ אותי במיוחד.
ממבט ראשון בחנות הספרים חשבתי שהוא כמו הארי פוטר, ספר ״חובה״ שכזה, שאם לא קראת אותו אתה לא נחשב לתולעת ספרים, שיוצא ממנו סרט (שמסתבר שהוא לא היה מי-יודע-מה, אבל נשרוד), ושאנשים קוראים לעצמם באתרים מגוונים על שמות של דמויות מתוך הספר.
שהגעתי לסימנייה שתיים מהעובדות הוכיחו את עצמן, מסתבר שיצא סרט, ושאנשים קוראים לעצמם בשמות של דמויות מתוך הספר (אראגון, אריה, מרטאג, וכו׳).
בפעם הראשונה שראיתי אותו פשוט הנחתי אותו במקומו ומיהרתי להסתלק משם.
עכשיו אני פשוט מצטערת על זה.

***

אני לא חושבת שלספר את התקציר יהיה נחוץ, אבל באמת שאני לא יכולה להתאפק;

אראגון הוא גיבור הספר, אבל הספר עצמו נפתח בהתקפת צל (בעזרתם של שניים עשר אורגלים) על שלושה אלפים, העניינים מסתבכים, הצל פותח במרדף, ולבסוף מה שחיפש ניצל מידיו בהבדל של שניות.
לאחר מכן, אנחנו נפגשים עם אראגון בן החמש עשרה באמצע שעת ציד, למעשה זה הלילה השלישי של מסע הציד, והצידה שלו החלה לאזול, הוא מרגל אחרי איילים ומקווה שיספיק לפגוע במטרה שהציב לעצמו, הוא לא מוכן לחזור הביתה בידיים ריקות.

ובשלב הזה אני אעצור כדי לא לספיילר.

***

אחרי שקראתי את הפרקים הראשונים עלתה לי שאלה:
מה היה קורה אם הייתי מוצאת את עצמי באלאגייזיה?
ניחשתי את התשובה די מהר:
הייתי מחוסלת תוך שתי שניות, אם לא, אז פחות.

***

הכתיבה- מעולה, קולחת, מדהימה, והשאירה אותי במתח כל פעם מחדש, יש פה עסק עם סופר מוכשר, מאוד.
הרעיון- מדהים, מקורי, מעניין, מפתיע כל פעם מחדש.
הביצוע- נע בין מצוין לטוב מאוד, העלילה קצת נמרחת פה ושם ובגלל זה הספר קיבל ארבעה כוכבים, אבל למרות הכל אני לא יכולה לדלג על אף קטע כי יכול להיות בו משהו משמעותי לעלילה שיהרוס כי את הספר.

***

אני חושבת שהספר היה בין הספרים הטובים שקראתי, בעצם, אני לא חושבת, אני יודעת.
אני צריכה להפסיק להילחץ מספרים שמנמנים.

ג-א-ו-נ-י-! עלילה משובחת! כתיבה חדה כתער! והשילוב בין הטרגדיות (או, או! דוד שלי מת!) לבין השמחות (או, או! אני עף על דרקון) מצוין ביותר! מומלץ!