ביקורת ספרותית על כך נבשל: מהדורה שישית (מתוקנת) מאת ויצו

---

רגע של נוסטלגיה. נזכרתי בספר הזה תוך כדי שיטוט אקראי באינטרנט. טוב, לא כל כך אקראי. בכיתה ב' של הבת שלי סיימו ללמוד את חומש בראשית, ולרגל מסיבת הסיום התלמידות התבקשו להביא מאכלים מתוך החומש. מרק עדשים ו"עוגות מצות" נתפסו כבר, ולכן הלכנו לחפש דברים אחרים.

הספר "כך נבשל" היה בבית הוריי, למרות שאמא שלי נולדה בשנת תש"ח, היא השנה שבה הוא יצא לאור לראשונה. אני לא חושבת שהיא בישלה ממנו, כי היא באופן כללי לא מבשלת מתוך ספרי בישול, אבל הוא היה בבית. אני לא זוכרת הרבה מהתוכן, אבל העטיפה זכורה לי היטב. צללית האיזה השחורה על הכריכה הזכירה לי איכשהו את מסטיק "עלמה" שאהבתי מאוד.

כאמור, אני לא זוכרת הרבה מתוכן הספר, אבל האינטרנט הטוב מגלה לי כי הוסבר בו בין השאר כיצד משתמשים בכיריים גז ("התוצאות עלולות להיות רציניות אם לא תקפידי על המצב המאונך של בקבוק הגז"), מקרר חשמלי ("בחורף אפשר להפסיק את החשמל בערב ולנקות בבוקר את המקרר") וסיר לחץ ("חוסך הרבה זמן לעקרת הבית").
(המידע נלקח מתוך הכתבה "כשבסיר עוד היה חור - 59 שנה של בישול עברי" מאת יעל גרטי וגיא רובננקו באתר ynet)

בפתיחה לאחת המהדורות שלו נכתב כך:
"כמו במהדורות הקודמות השתדלנו גם כאן א) להתאים את הבישול לתוצרת החקלאית של המשק העברי, להחדיר את השימוש בירק, פרי, תוצרת-חלב והלול ודגים שדרות היישוב, שרובו הגדול הביא עמו מהגולה הרגלי תזונה נפסדים; ב) להשליט בארץ הרגלי תזונה נכונים ובמידת האפשר - אחידים." (מתוך הכתבה "הסיפור הישראלי דרך המתכונים וספרי הבישול מראשית המדינה ועד ימינו" מאת דרור חלוץ באתר "הארץ").

במפתיע, אולי, וגם קצת בניגוד לצללית הנשית על הכריכה, ורוח הנושבת ברוב ספרי הבישול בשנות החמישים והשישים, רוב הספר נכתב בלשון סתמית ("קוצצים", "מבשלים") ואינו פונה לאישה במפורש.

עד כאן היו חמישים שניות של נוסטלגיה, בחסות נשות ויצ"ו ו"כך נבשל".

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כך נבשל: מהדורה שישית (מתוקנת)