"עלינו להיות מודעים למוות, האורח הבלתי קרוא, כדי להבין היטב את משמעות החיים."
15 ביולי 1099 הוא תאריך היסטורי מדויק שבו כבשו הצלבנים את ירושלים, לאחר מצור של כמה ימים, בקרבות עקובים מדם והרג של גברים, נשים וילדים, בשם האלוהים. יום לפני כן, בעוד הצלבנים צרים על העיר, נאספה קבוצת תושבים ירושלמים מכל הדתות סביב חכם יווני שכונה "הקופטי" (הקופטים אגב, הם מצרים נוצריים). התושבים ידעו שלמחרת רובם ימצאו את מותם מידי הצלבנים. הם ידעו שההכנות לקרב חסרות טעם- הם יובסו בכל מקרה. במקום זאת הם בחרו להתנחם בדברי הקופטי. כמו בימי הפילוסופים היווניים הגדולים הם שאלו אותו שאלות והקופטי ענה. הוא ביקש לתעד את דבריו שעסקו בקשיי היומיום של כל אדם על מנת להעבירם הלאה לדורות הבאים, "שכן איני חושב שישתנו דברים רבים באלף השנים הבאות". הספר הזה הוא לכאורה "תרגום" של אחת המגילות שתיעדה את השיח ההוא, ב-14 ביולי 1099, כאשר האנשים התאספו להקשיב לקופטי בחרדה לחייהם.
במבוא קואלו טוען שהוא תירגם את המגילה כלשונה. מחבר המגילה הזו הוא צעיר נוצרי בן 21 שגדל וחי בירושלים ורשם את הדברים כשחזר לביתו לאחר הפגישה עם הקופטי. לכן קואלו אינו המחבר כלל, אלא הוא טוען להיות המתרגם בלבד. במבוא קואלו מספר על הדרך בה הגיע עותק המגילה לידיו ועל מגילות אחרות שלא נכללו בברית החדשה מטעמי כדאיות. העותק הזה תוארך לשנת 1307 מבדיקת פחמן 14 והתגלה שמקורו בעיר עכו. זאת אומרת, 15 שנים לאחר שהצלבנים גורשו מעכו על ידי המוסלמים, וזה אומר גם שבמשך 208 שנים המשיכו להעתיק את המגילה שוב ושוב ובעולם כיום, לאחר 914 שנים, שרדו 155 עותקים כמעט זהים לעותק הזה. "הם יכולים להרוס את העיר אך הם אינם יכולים להשחית את כל מה שהיא לימדה אותנו." אכן כוחה של המילה הכתובה חזק הרבה יותר מהרס וממוות. הטקסט מציג עוינות רבה ביותר לצלבנים.
אם כל זה אכן נכון והמגילה קיימת, זאת אומרת שקראתי עותק של עותק של עותק ותרגום של תרגום של תרגום של דברים שנכתבו ב-1099. ממש כדרכו של כל כתב יד עתיק ורב חשיבות לאנושות. אבל אדם מעשי וטכני כמוני לא מקבל את זה כאמת. הכל רומנטי וקלישאתי מכדי שיהיה מציאותי. הכל עכשווי מדיי, כאילו השיח הזה התקיים אתמול. על מגילות ים המלח מדברים בלי סוף ועל תגלית כזו לא מדברים? מוזר ביותר שמחבר המגילה הצעיר הכיר את איבן אל את'יר, היסטוריון קלאסי ערבי שחי בסוריה בימי הביניים. קואלו נותן לאנשים לקרוא את מה שהם רוצים לקרוא, את מה שהם כבר יודעים רק בניסוח אחר, ועושה מזה קריירה. לא הייתי חושבת לקחת ספר כזה אילו הכרתי את המחבר וסגנונו. חשבתי שמדובר ברומן היסטורי על עכו הצלבנית. בזמן זה אני חוקרת על התקופה הצלבנית וסקרנותי לגבי ההיסטוריה של ימי הביניים גרמה לי לתת צ'אנס לספר הזה. הייתי מתחברת לספר הרבה יותר אילו היה שוזר את הרעיונות מהמגילה בעלילה היסטורית סוחפת, ויש המון מה לספר מהזמן ההוא ומהמאורעות הללו. אף על פי כן ישנם רעיונות שמצאתי בהם עניין וישנו קו מחשבה שמחבר את השאלות והתשובות ונותן תחושה של דו שיח הגיוני בין הקופטי לאנשים. התרגום הזה והמבוא ההיסטורי הקצר של קואלו בכל זאת תרמו לידע הכללי שלי וימשיכו לתרום, בגיחות הנוספות בספר.

אני חלוקה לגביו. רכשתי את הספר לאחר ששמתי לב לשמו של המספר, שמוכר לכולם כתו תקן לאיכות ספרותית, ובהמשך כשקראתי את העמודים הראשונים התרשמתי שמדובר בספר פילוסופי "רך" אך אינטליגנטי. עמוד-שניים לאחר מכן הבנתי ש"המגילה מעכו" היא למעשה אוסף עצות לחיים טובים מפיו של פאולו קואלו, במסווה של מסמך עתיק יומין בעל משקל וכובד.
אני לא היסטוריונית כך שאין לדעת עד כמה חומר המקור אכן "מקורי"; בעיני זהו ספר שלוקחים מתוך היכרות עם עולם המושגים שבו, או מתוך זיקה לשיחה עם חכם סיני זקן שהגיע מהמזרח התיכון. מי שציפה לסיפור פרוזה סוחף עלול לראות במגילה מאין לוח מלא בדפי ממו עליהם כתובות מנטרות נוסח "חייה את חייך במלואם" ולפיכך ישפוט את הספר כאכזב. עבורי - אחת שהסתנוורה מהכריכה היפה - הספר התגלה כהשקעה שלא הוחזרה.