ביקורת ספרותית על An Instance of the Fingerpost: A Novel מאת Iain Pears
ספר טוב

---

רומן היסטורי שמתרחש באביב של שנת 1663 באוקספורד אנגליה. השנים הם לאחר שלטון קרומוול וחזרת המלך לשלטון , הממלכה עדין מלקקת פצעיה מהשלטון הקודם וממלחמת האזרחים ונאמנויות הן שאלה סובייקטיבית ונאמנים מוקרבים על מזבח טובת הכלל.
איאן פירס הוא היסטריון וזה ניכר בכל דף בספר לטובה ולרעה. בתחילת הספר מדובר על ניסויים בעירויי דם דבר שנראה לי מופרך לחלוטין ומסוג הדברים שלפעמים מוצאים ברומנים היסטוריים בהם הגיבור מגלה מוסר שמתאים לתקופתנו ומגלה תגליות שיתגלו רק שנים אחר כך, אבל בבדיקה אינטרנטית קצרה התברר שהדבר נכון ואז גם התברר לי שרוב הדמויות בספר הן דמויות אמיתיות. זה חלק ממה שטוב בסופר היסטריון בנוסף יש דיוק בבניית הדמויות ותפיסות עולמם. פירס בונה לאט ובבטחה את אנגליה במאה ה-17 ואני מרגיש כאילו חייתי שם חודש שלם. הצד החלש בסופר היסטוריון הוא שלעיתים הוא יורד לפרטים בפוליטיקה של ה-17 שאני בטוח שמאוד מעניינים היסטוריונים אבל פחות מרשימים אותי.
זהו רומן פוליפוני ( מושג חדש שלמדתי ואני חייב לחלוק ) , כלומר רומן מרובה מספרים. ליתר דיוק , הרומן מסופר מ4 נקודות מבט על שורת ארועים שקרו בתקופה אחת.
כל מספר כותב בגוף ראשון. יש מספר דרכים לכתוב גוף ראשון , אני מבדיל בין שתיים עיקריות : המספר המודע לקוראיו וזה הלא מודע לקוראיו. יש ספרים שכתובים בגוף ראשון אבל המספר לא מספר זאת לאדם ספציפי או מודע לאפשרות שדבריו יקראו. למספר כזה יש יותר חופש אמירה ולמרות שהסיפור יובא דרך עיניו הוא בדרך כלל יחשוף את מחשבותיו האמיתיות ולא יהסס להפליל עצמו. את המספר המודע , זה שיודע שמישהו יקרא את דבריו , צריך לקחת בעירבון מוגבל. האמת שלו היא האמת שהוא מעוניין לחשוף או האמת שהוא מאמין בה והרבה פעמים יחסרו ממנה פרטים שלא מעניינים אותו או שלא מציגים אותו באור הנכון.
האמת שכל מספר בגוף ראשון צריך לקרוא בעירבון מוגבל – הזוויות שכל אחד מאיתנו רואה דברים הם כל כך שונות גם אם לא התכוונו לסלף את האמת. הרבה פעמים קוראים ( ואני בתוכם ) נוטים לשכוח שמספר גוף ראשון הוא דמות בסיפור והאמת שלו היא לא בהכרח האמת של הסיפור ודעתו היא לא בהכרח דעת הסופר.
המספרים בספר מודעים שדבריהם יקראו. יתר על כן לכל אחד מהם יש אגנדה לקדם. הספר משחק הרבה על זוויות הראיה של כל מספר וזה אחד הדברים היפים בו.
למרות שיש ארועים חופפים בסיפורים כל אחד מהם מתאר זוויות כל כך שונות שכמעט ואין חזרה או לעיסה של פרטים. המספר האחרון הוא זה שסוגר את כל הפינות ועונה על רוב השאלות. הוא לא עונה לדוגמא על השאלה מדוע ניתנה למספר השני זכות הדיבור.
המספרים הם כולם גברים בני מעמד ונקודת מבטם מדגישה את חוסר הצדק והעוולות שספגו העניים והנשים באותה תקופה. יש בספר קטע חולף שמתאר הוצאתה להורג של אישה כיוון שרצחה את מי שאנס אותה. השופט טען שאין זה יתכן שנאנסה כיוון שהרתה לאנס וזה יתכן רק בהסכמתה.
הדמות הנשית העיקרית בספר מאירה בעוצמה את האפילה בה נמצאים ומייצרים המספרים.
יש בספר דבר שחזיתי ומתגשם שמצד אחד שימח אותי ומצד שני היה מיותר.
יש בעיה במספר גוף ראשון שהוא אינו יודע את מה שאינו חווה או שומע ובמובן הזה המספר האחרון מעט מכופף את חוקי ההסתברות אבל הדבר נסלח והוא קורה כמעט בכל ספר עם תעלומה.
לא תמיד היה לי קל לקרוא את הספר ,כל פעם שמספר מתחלף צריך להתרגל מחדש לעולמו וסגנונו ( וזו סוג של מחמאה לסופר כי הם שונים בדיבורם ) ושני המספרים האמצעים הם כאלו שקשה להיות בעולמם, ויש לפעמים הרגשה של גלימה עבה שמכבידה על הספר , אבל אני חושב שזה רומן היסטורי טוב מאוד ועכשיו שיצאתי ממנו אני רוצה לחזור לעולמו והוא הולך איתי.
אני בהחלט ממליץ אבל תבואו נינוחים.
בעברית הספר נקרא מקרה ידוע מראש.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=36504

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על An Instance of the Fingerpost: A Novel