הספר כתוב טוב, קריא ומשכנע, אבל לכל אורך הקריאה לוותה אותי התחושה שהמחבר יצא למסע נקמה פשוטו כמשמעו בקולגה שלו, באשתו ואולי גם בבתו. אפילו בהקדמה הוא כותב באירוניה מוגזמת שחבריו לאקדמיה בטוח לא יזהו את דמויותיהם בספר. אם כל סופר ממורמר יתחיל להכניס במכריו במסווה של ספרות יפה, לאן נגיע? הבקורות טוענות שזה ספר מושלם. אני לא חושבת כך. מעניין, רגיש, אבל בעיקר נקמני.













