לפעמים אני תוהה באיזה שלב האדם עובר מעולם הילדות לעולם הבגרות, באיזו נקודת זמן חל השינוי המהותי הזה בחיים שלו. בתור מישהי שהייתה ילדה פעם אני יכולה לומר שאני הרגשתי את המעבר הזה בשלב כלשהו בחיי. אני לא יכולה לשים את האצבע על שעה מדויקת, אני רק יודעת שקפצתי לצד השני מבלי להיפרד כמו שצריך.

"אני לא גנב" העניק לי הצצה כנה ויפה לעולמו של ילד. ילד בשם יאנק עם חלומות ורצונות ורגשות, ילד שחי בדוחק ובפחד כי החיים אילצו אותו להגיע למצב הזה. יאנק הוא יתום שזכה להיכנס לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ושם הוא פרח והתקווה שבה לחייו.
תמי שם טוב הצליחה להעביר דרך הכתיבה שלה את התחושות שילד חווה במצבים שונים בחיים שלו בדרך כל כך ברורה וחדה, לפעמים זה הרגיש ממש כמו בוקס בבטן. בנקודות רבות בסיפור חשתי שוב ילדה וכמעט הצלחתי להיזכר איך זה לחוות רגע מסוים בתור אדם צעיר. במהלך הקריאה התחדדה אצלי הנקודה שילד חווה את העולם בדיוק כמו אדם מבוגר, ושחינוך ויחס בריא מכינים אותו להיות אדם בעולם הגדול. התיאורים היפים והכואבים של היתומים החיים יחד תחת קורת הגג של בית היתומים חיממו את ליבי, היחס האישי שהדוקטור נתן בעזרתה של גברת סטפה לכל ילד היה כל כך מרגש. קורצ'אק ראה בכל ילד עולם ומלואו ושם לב לכל צרכיו, הוא הבין לליבם התמים ואף פעם לא זילזל ברגשות שלהם.
הדגש העיקרי בספר הוא על כבוד הדדי וכמה חשוב לתת לילד את ההרגשה שהוא שווה בין שווים - וזה היה החלק המקסים ביותר בעיניי.

זה ספר שאני קוראת בו שוב ושוב למרות שהדמויות בסיפור הם פרי דמיונה של הסופרת, הכל כתוב בשפה עשירה אך בכל זאת פשוטה ונעימה. העלילה מטלטלת והדמויות בעלות אופי שקל לקוראים צעירים להזדהות איתן.

"אני לא גנב" עזר לי להבין שעולמם של ילדים חי במקביל לעולם שלנו.

מומלץ.

את הספר הזה קראתי מזמן בחופש הגדול שבין כיתה ד' לכיתה ה'. כמעט ושכחתי ממנו, בטח שלא התכוונתי לכתוב עליו מעולם, ובכול זאת קרה משהו ששינה את כול זה. הכול התחיל בחיפושיי אחר מקום לשרת בו את השירות הלאומי אותו התחלתי השנה. הלכתי לכמה וכמה מקומות, התנסיתי בכמה וכמה ימי ניסיון עד שהגעתי למקום בו אני משרתת היום ומיד הרגשתי כי מקומי הוא שם. מיד כשנכנסתי בשעריו הבנתי כי זה המקום. לא היה לי כול ספק בכך. המקום המיוחד אליו נכנסתי היה בית ספר, בית ספר מיוחד ולא רגיל.

בית הספר הזה מיוחד מכמה וכמה סיבות:

1) אווירת בית הספר - בית הספר הוא בעל אווירה משפחתית - מהמורים, הסייעות, המנהלת, המנקה, השומר, אב הבית, בני ובנות השירות ועד התלמידים - כולם כמו משפחה אחת גדולה.

2) אנשי הצוות בבית הספר - אנשי הצוות בבית הספר מדהימים! כולם מאוד מאמינים בשיח בין אנשי הצוות ובלמידה של האחד מן השני. אולי תוצאה של הדבר הזה היא האווירה המשפחתית הקיימת בבית הספר.

3) מנהלת בית הספר המקסימה - מנהלת בית הספר פשוט אישה מקסימה שניתן לראות את אהבתה האדירה לתלמידים!

4) חזון בית הספר – בית הספר שם את טובת התלמידים במרכז. המורים כולם מתנהגים ביחס מכבד כלפיי הילדים ומסתכלים עליהם מגובה העיניים. בית הספר שם לעצמו למטרה לדאוג כי כול תלמידיו ירגישו בו שייכים.

5) התלמידים עצמם – הסיבה האחרונה (שיש שיגידו שהיה כדאי דווקא לפתוח בה את הסיבות למיוחדותו של בית הספר) היא התלמידים עצמם. תלמידי בית הספר מאובחנים כבעלי עיכוב התפתחותי שכלי. אך לא בזה אני רוצה להתמקד. התלמידים בבית הספר (או לפחות התלמידים שיצא לי להכיר) הם מתוקים, רגישים, מקסימים, חכמים ומתחשבים בזולת. מה זה משנה אם לפעמים קשה להם להבין או לזכור דברים מסוימים? לי זה כלל לא משנה ואני אפילו שמחה להזכיר להם ולעזור להם להבין את הדברים בהם הם צריכים עזרה להבין ולזכור.

איך כול זה מתקשר לספר "אני לא גנב"? הספר אני לא גנב מספר על נער יתום בשם יאנק שבעיני החברה נחשב ל-"ילד רע". הוא חי בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. יום אחד אחותו מירה מספרת לו כי היא מצאה בית יתומים נהדר עבורו – זהו בית היתומים של יאנוש קורצ'אק. כשיאנק מגיע לבית היתומים עולמו משתנה מן הקצה אל הקצה, הרבה בזכות מנהל בית היתומים יאנוש קורצ'אק.

הספר מעביר דרך עיניו של יאנק את משנתו של קורצ'אק כי אין "ילד רע" יש ילד שרע לו. הרבה ממשנתו מתבטאת גם בבית הספר שבו אני משרתת. אם הילדים המקסימים בכיתה אותה אני מלווה היו לומדים בחינוך הפורמלי ייתכן מאוד כי הם היו מסווגים כ-"ילדים רעים" כי לעיתים יש להם קושי בהבנה של חוקים וכללים. אך כשעוזרים להם מעט ניתן לראות בקלות שלרובם (או במקרה של הכיתה אותה אני מלווה לכולם) אין כול כןוונה רעה. הם פשוט מעט מתקשים ואנו צריכים לעזור להם, בדיוק כמו שהיינו מצפים שיעזרו לנו בדברים שאנו מתקשים בהם.

-איך הגעתי לספר הזה?
שנה שעברה, לקראת יום השואה, הכריחו אותנו לעשות יומן קריאה על ספר שואתי כלשהו. היו ילדים שבחרו בספר הזה. אני בחרתי ב'שמו היה פרידריך'.
-מה ציפית מהספר?
ציפיתי שהוא יהיה מעניין. כי אלו שקראו אותו, המליצו עליו. והכיתה שלי היא בכלל לא כיתה של קוראי ספרים.
-מדוע קראת אותו רק עכשיו?
כי הוא היה מוצג בספרייה. וכי יש לי רשימה ענקית של ספרים לקרוא. אז אל תאשימו אותי שלא קראתי את גנבת הספרים.
-וכעת, לספר. כיצד הוא מנוסח?
הספר מנוסח באופן בהיר. חוץ מקטע אחד, שבו אין לי שמץ איך הגיבור פתאום חלה ואז הגיע למקום אחר. חולה.
-הדמויות. יש דמות אהובה?
אני חושבת שהדמות האהובה עלי היא חנה. היא לא מושלמת מידיי והיא לא גרועה מידיי. כמו גיבור הספר, למשל. כמעט כל הזמן מוציאים אותו דורש רחמים.
-לסיכום, מה דעתך הכללית על הספר? האם את ממליצה עליו?
הו, כן, אני ממליצה עליו. אבל הוא הספר הכי מדהים שתקראו בחיים. זה ספר ליומיים, בשביל להעלות חיוך בזמן עכור.
-תודה רבה שהסכמת להתראיין!
בבקשה :)

[כמה זמן כבר רציתי לראיין את עצמי?
אני חושבת שזה חלום הילדות שלי XD]

השנה מציינים 100 שנים להקמת בית היתומים של יאנוש קורצ'ק. רבים מכירים את ספריו ואת סיפורו האישי והאנושי האיש שהלך עם ילדיו להשמדה. ספר זה מספר על בית היתומים מנקודת מבטו של יאנק, ילד חדש שמתקבל לבית היתומים. הספר כתוב ברגש, תמי שם טוב הצליחה להעביר את הווי בית היתומים בצורה חוויתית, ניתן להרגיש את המקום בין השורות. הספר הוא לא על ילד אחד אלא על מס' ילדים שמכל אחד מהם הסופרת לקחה משהו ויצרה דמות. הסיפור נוגע ללב ואף גורם להזיל דמעות, על הרשעות שהיתה בעולם לפני למעלה מ-70 שנה, על היחס המזלזל כלפי ילדים בעולם של פעם מצד המבוגרים. ועל דמותו של קורצ'אק שמאירה מבין הדפים.
שווה קריאה גם למבוגרים למרות שהספר מיועד לילדים ונוער.

ספר שמיועד לגילאי נוער,אבל לדעתי גם הבוגרים שבינינו יהנו מקריאתו.
סיפורו של אחד הילדים שגדל בבית היתומים של קורצ'אק.
סיפור נפלא שכתוב ביד רגישה.

הספר הזה שכב אצלי זמן רב על המדף, ורק השנה הצלחתי סוף סוף לקרוא אותו. ואיזה ספר! יאנק הוא יתום שמגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ושם משתנים חייו לבלי הכר. רובנו מכירים את קורצ'אק בזכות ספריו המפורסמים (המלך מתיא הראשון) או בגלל מותו הטרגי בשואה. אבל מעטים מכירים את בית היתומים שלו, שהיה במובנים רבים בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם. שם-טוב מצליחה לספר סיפור מרתק, אנושי ומותח, ותוך כדי כך לצייר תמונה חיה ואותנטית של בית היתומים המיוחד הזה. זה אמנם מוגדר כספר לילדים ולנוער, אבל אני ממליצה לכל מבוגר לקרוא אותו. דמותו של קורצ'אק, או כפי שהילדים מכנים אותו - הדוקטור - היא מודל לחיקוי לכל מי שחי או עובד עם ילדים. המחברת עשתה תחקיר ונפגשה עם אנשים שגדלו בבית היתומים של קורצ'אק, וביססה את הסיפור הבדיוני על סיפוריהם האמיתיים. ספר נפלא באמת.

ספר המדבר על יאנק, ילד יתום שגר עם אחותו בביתם הקטן.
אחותו שומעת על בית היתומים של יאנוש קורצ'אק ושולחת אותו לשם למרות שהוא לא כך כך רוצה.
ב"מסע" שלו בבית היתומים של קורצ'אק קוראים לו דברים מעניינים כמו:
לפני שהגיע לבית היתומים, ילדים בשכונתו שברו לו את שתי הרגליים כדי ללמד אותו לקח על כך שהיה גנב,
והוא ביחד עם יאנוש קורצ'אק מנסים למצוא פתרון לכך.
הספר עצוב ומרגש כי הוא מדבר על ילד יתום שעבר התעללות מצד הילדים בשכונתו והמורים שלו ובאותו הזמן פורצת מלחמת העולם ועומדת להגיע למדינתו אך הוא ואחותו מנסים לעלות לארץ ישראל.
ספר מדהים !!!
כדאי לקרוא