נראה לי כמו רבים, קראתי ואהבתי את נערה עם עגיל פנינה אבל כשניסיתי לקרוא ספר נוסף שלה (יצורים יפיפיים) ממש לא התחברתי ודיי השתעממתי.
לכן התחלתי את הנמלטת האחרונה עם אפס ציפיות והתאהבתי כל כך.
הזדמנות להיכנס לחיים בארה"ב במאה ה19 מעיניים של אישה קוואקרית.
בספר פוגשים את ארה"ב העצמאית אך עדיין בוסרית, מתמודדת עם שאלת העבדות ומלאה במרחבים שייהפכו בהמשך לערים גדולות והומות.
נהניתי מהעלילה, הכתיבה ומהדמות הראשית.

מעולם לא קראתי יוכי ברנדס ולא ממש קרץ לי.
התחלתי לקרוא בעקבות שתי המלצות משתי נשים שונות שממש אהבו וקראו בשקיקה.

הייתי בטוחה שאתאהב, אבל ממש לא התחברתי והפסקתי לקרוא באמצע הספר (שזה ממש לא אופייני לי)

אחרי שנים של קריאת ספרים קלאסיים/איכותיים וכו' החלטתי שאני רוצה כמה חודשים של ספרים קלילים ושטותיים בלי יותר מדיי מחשבה.
לספר הזה הגעתי אחרי כמעט 3 חודשים שקראתי לא מעט מהסגנון הזה וזה היה פשוט כשלון.
העלילה לא הייתה מעניינת, נקודת המבט של המספר הייתה רדודה ומעצבנת, נרדמתי בלא מעט חלקים ודילגתי על אחרים.

לז'אנר הזה יש ספרים טובים, זה לא אחד מהם וחבל לבזבז עליו את הזמן.

הרבה זמן אני מתכננת לקרוא את בננה יושימוטו וסוף סוף התפנתי.
התלבטתי עם איזה ספר להתחיל והחלטתי להתחיל עם הספר שהתחיל הכול.

אז מה יש לי להגיד? ספר שניכנס לנימי הנפש.
לא יודעת מה בדיוק גרם לו להיות כל כך אינטימי, סוחף ומרגש אבל זה הצליח.

ספר מותח לאורך כל 600 העמודים.
היה מקבל 5 כוכבים אם הסופרת לא הייתה מנסה להתחכם יתר על המידה בסוף הסיפור.

ספוילר בהמשך
היא בנתה עלילה בצורה מאוד יפה והשתדלה לא להשאיר קצוות פתוחים, אבל נראה שלא היה לה רעיון טוב לסיום הספר אז היא פשוט השאירה אותו פתוח.
לא פתוח שגורם לך לחשוב מה קרה בהמשך אלא פתוח שצריך בשבילו ספר המשך שלם כדי להבין מה לעזאזל קרה.

אני אוהבת את הכתיבה של קן פולט.

זה הספר החמישי שאני קוראת וכרגיל, לא התאכזבתי.
1109 עמודים ובאמת שלא מרגישים שזה יותר מדיי.

מאוד אהבתי את טרילוגיית המאה, העובדה שהוא סיפר את הסיפור מכמה נקודות מבט ובכולן היו "טובים" ו"רעים" מאוד מצאה חן בעיניי.

קצה הנצח לא היה שונה משני הספרים הקודמים בטרלוגיה. מותח, מרגש, מסעיר, עצוב ומשמח.

הדבר היחיד שהפריע לי בספר זה הרצון לא להכניס לספר את המזרח התיכון. מלחמת 1967, אמברגו הנפט, מלחמת 1973 והסכם השלום בין מצרים לישראל היו אירועים חשובים במדיניות החוץ של ארה"ב. עצם העובדה שדמות בספר נרצחה ע"י פלסטיני בעקבות מלחמת ששת הימים לא זכתה כלל לאיזכור (למרות שדמות זו מאוד חשובה בספר) הייתה קצת מוזרה בעיניי. בתחום הזה קצת מאכזב אבל באופן כללי - ספר מדהים!

היו חלקים בספר שנכתבו בצורה לא טובה בכלל וגרמו לקורא לצאת שוב ושוב מריכוז אבל בכללי, ספר טוב, ודרך טובה ללמוד קצת היסטוריה דרך סיפורת.

סיימתי את הספר והבנתי שחוסייני כתב ספר על פיספוס - מפגשים מפוספסים, הזדמנויות מפוספסות ותוכניות שלא יצאו אל הפועל. מבחינת עלילה עד השליש האחרון של הספר הייתה לי הרגשה שזו עדיין ההקדמה לסיפור והוא התפתח (אך בקושי) רק לקראת השליש האחרון של הספר...
מעבר לזה, נראה שחוסייני ניסה ליצור הפעם אפוס היסטורי חוצה יבשות, תקופות ואנשים אך בשורה התחתונה היו המון דמויות שטחיות והקשרים בין הדמויות היו לפעמים באמת מוזרים (קשר לצורך קשר או סתימת עלילה).

חוסייני רצה לכתוב ספר על פיספוס אך בלי כוונה הספר עצמו פיספס את המטרה וחבל.

ספר מעולה שטופס אותך בקרביים..
ספר שמסופר מכמה נקודות מבט ונותן לך להיות גם האזרח המורד וגם האזרח השקט שמאמין לכל מה שאומרים לו בצפון קוריאה.
ספר שסיימתי לקרוא אותו ובאמת הרגשתי צער על הדברים שנמנעו מצפון קוריאנים - לא החופש שזה הדבר הראשון שחושבים עליו, אלא האחווה החברית והמשפחתית.

באמת מומלץ ולו רק כדי לעורר אותנו לחיים אחרים, לא מתקופה אחרת, אלא כאלה המקבילים לרגע זה...