מצד אחד ממשיכו של פרויד אך מצד שני יוצא כנגד כנגד הגישה המדעית גרידא אשר אפיינה את פרויד, ביחס להבנת נפש האדם הפתולוגיות שלו ואופן הטיפול בו.

הצצה מרתקת לעולמם של פגועי הנפש. עוזר להבין מעט את ההיגיון הפנימי של מה שנראה ככאוס מוחלט, לא מובן וחסר פשר.

דיכאוני ואפל מידי לטעמי.

הסופר לא שומר על אובייקטיביות מדעית בביקורת אותה הוא מטיח בזרמים הפסיכולוגיים השונים, כמו כן, הוא בעיקר מבקר אנשים ופחות תיאוריות.
יחד עם זאת, מעניין לקרוא, ובהחלט מעלה שאלות.

תיאורי הדמויות בספר זה מהטובים שקראתי, בסוף הספר חשים עצב רב על הפרידה מהן.

כתוב בפשטות אך לא ברדידות. ספר שיכול לתרום הן להדיוטות והן לעוסקים בתחום הטיפול.

קראתי אותו בנשימה עצורה. נסחפתי ונשאבתי לחלוטין לתוך עולם פנטסטי, אגדתי, על גבול המיסטי. גורם לחשוב על האופן בו אנו חיים את חיינו, האופן בו אנו חווים את חיינו. מסע מרתק לעולמות קסומים ולתוך עצמנו.

הספר של ילדותי. קווים לדמותו של הפלמ"חניק יפה הבלורית והתואר.
מתאר זמנים של תמימות זכה, אהבת המולדת, אידאלים. צובט את הלב בנוסטלגיה.

לעניות דעתי, הספר הטוב ביותר של עמוס עוז.