שישה גיבורים, חבריהם וילדיהם. מנסים לצלוח את חורף שנת התש - - - לא כולם צולחים אותו. בני עדות שונות ומעמדות שונים, על הגיבורים לוותר על אמונת יסוד כלשהי - אצל כל אחד ואחד מהם כמעט ונעלם המשהו הערטילאי המשמר את אשליית השלמות אצל הפרט האנושי. ישראלים רבים מאבדים מכושר הסתגלנות לקיום במורף התש - - - אחר שנים ארוכות של בצורת זהו חורף חסר תקדים בזעפו. הוא גם זה של מגפת "השפעת הסעודית", ששמה ניתן לה משום מוצאה המשוער, וגם מתוך אמונה עממית כי הווירוס הקטלני הוא סוג של לוחמה ביולוגית, הקוצרת קורבנות רבים. פעימות השלום התחלפו במהלומות של אש, והתקשורת, עייפה ומבוהלת, משתדלת לעקוב אחר האירועים בשפה שהולכת וקצרה מלהקיף את הנעשה. נותרים החלקים האנושיים - חלקי דחפים, הרקע התרבותי, פיסות ביוגרפיה, רגעי אהבה. ניצחון זעום בקרב על הפרנסה, משאלת לב המתממשת למחצה, פצעי חוסר החיבה וההערכה, והתקשורת, המנסה להתחקות גם אחרי החלקים האנושיים, בין עדכון למבזק למהדורת מדשות מורחבת. קטי הש1טפת מדרגות בעיר מגוריה. בועו בעלה המובטל. ליאת האנינה מתל אביב. חברתה איריס, גרושה מעורערת ומהירה לאבד את השלווה. אדיר, אחיה של ליאת, המנהל את העסקים שירשו מאמם, ומתלבט בנוגע לחייו המשותפים עם טאסארו היפה. אנג'ליקה. עגומה ותמהונית. קשרים סמויים וגלויים קושרים את הגיבורים ביניהם באמצעות פלאי האקראי, הסוגר עליהם במארג הצפוף המתגלה בו במדינה קטנה במיוחד, שמציאותה הזייתה. גם נשיא המדינה, ראובן תקוע, ניבט מעמודי "חלקים אנושיים", נע ונד בין הלוויות לביקורים בבתי חולים, בין בתי עניים למסיבות עיתונאים, שבאחת מהן הוא מכריז על מדינת ישראל כעל אזור מוכה אסון טבע. בנסיעותיו על פני הארץ הוא עוסק בתחביבו, צפרות, ומלמד את נהגו על הרגלי נדידתם של מינים אחדים, מקבל ממזכירתו הוראות ניווט, וזוכר, בחלל מכונית השרד, רגעים נעימים ומלאי הבטחה שידע בארץ רחוקה. רק תאריכי הלוח העברי מציינים את האירועים ברומאן החילוני כל כך. הם מזמינים את הקורא להתעלם לרגע מאיבת אומות בעולם ואף מאהדתן של אחרות, ולנסות להשיב את התהיות אל העצמי. מימי הנביאים, שמרבית הרחובות בסיפור נושאים את שמותיהם, ועד לימינו אנו נמשך חוט אחד, עקלקל ומקוטע, ואורלי קסטל - בלום, המרבה לאזכר בספרה את "דברי ימי עם עולם" של דובנוב, מתחקה אחריו בהווה. הדמיון המוחלט בין המסופר למציאות הוא רק מסד למעשה האומנותי הנדיר של אורלי קסטל - בלום, שכותבת לראשונה רומאן בגוף שלישי, ומצמצמת עד מאד את מקומה כדי לשרת בכשרונה את גיבוריה. השפה וההומור, גיבוריה הבלתי מנוצחים של כל כתיבתה, מתעדנים כאן, ומתגלה אורלי קסטל - בלום חזקה ומעמיקה מאי פעם, בעלת אסתטיקה מכוונת והשראה מגביהת עוף.(פביאנה חפץ).