ביקורת ספרותית על חוזה פגניני - יונה לינה #2 מאת לארס קֶפּלֶר
ספר טוב

---

קראתם שבסקנדינביה תוחלת החיים נמצאת גבוה בסולם המערבי? שקר וכזב. אם תקחו בחשבון את הפשעים הרבים המבוצעים בארצות הוויקינגים, עליהם מדווחים סופרי המתח, מכל תפוצת סקנדינביה, כה באדיקות, אין סיכוי שהם מתים במיטותיהם זקנים ושבעי ימים.
וגם אם אתם חושבים כי כל ספרי המתח האלה הם פיקציה ודרך זולה לעשות כסף קל (כל ספר מתח סקנדינבי מתורגם למאתיים שפות ונמכר בשלוש מאות מיליון עותקים, אם תאמינו לכריכות האחוריות של ספרים אלה) עדיין יש לי הוכחה נחרצת אחרת.

יש לי הוכחה שאינה ניתנת לעירעור שתושבי סקנדינביה חיים פחות משאר תושבי אירופה. כל שם רחוב, כמעט, מסתיים בסיומת "גאטן" עובדה שמסבכת את החיים. לדוגמה, בעמוד 359 מוזכר שם הרחוב "הומלגורדסגאטן". עכשיו תארו לעצמכם שאתם גרים ברחוב הומלגורדסגאטן. כמה פעמים בחייו נוקב אדם בשם הרחוב בו הוא גר? מאתיים אלף פעמים? שלוש מאות אלף? לא, אל תגחכו. בחייכם אתם נרשמים לאינספור מוסדות, בתי ספר, שולחים משלוחים, מקבלים משלוחים, מזמינים טכנאים וכו'. בכל פעם שאתם אומרים את שם הרחוב הומלגורדסגאטן זה לוקח דקה. לאיית את שם הרחוב לפקיד זה לוקח ארבע דקות, לתקן את האיות שלו עוד שתי דקות. בסך הכל שבע דקות. כפול מאתיים אלף פעמים, בסך הכל 1,400,000 דקות. לחלק ל-60 דקות = 23,333 שעות, לחלק ל-24 שעות = 972 ימים = כמעט שלוש שנים מחייכם.
וזה בכל האמור לגבי הרחוב שלכם.
מה לגבי רחובות אחרים? הרחוב של מקום העבודה שלכם, של בתי הספר של ילדיכם, של הקצב, של בית המרקחת, של העיריה?
לדעתי, לפחות חמש-שש שנים נוספות. ומה לגבי כתיבת השמות הללו שגם היא מייגעת, אורכת זמן וגורמת לדלקת בתעלה הקרפלית?
הווי אומר, תוחלת החיים של הסקנדינבי הממוצע קטנה בכמה וכמה שנים מזה של האירופי הממוצע ששמות הרחובות שלו ידידותיים בהרבה לסביבה.

הספר חוזה פגניני הינו יצירתם המשותפת של אלכסנדרה ואלכסנדר אמדורל, ששם העט שלהם לארס קפלר (מחברי המהפנט).
איך כותבים ספר במשותף? אחד ממציא עלילה והשני כותב?
אחד כותב והשני מגיה?
אחד כותב תיאורים והשני סצינות פעולה?
אחד כותב על הפושעים והשני על הטובים?
אחד כותב בסגנון קורקטי והשני שותל דימויים?
אחד ממציא את החידה והשני את הפתרון?
לאלכס ולאלכס פתרונים.

הספר הינו ספר מתח טוב מאוד עד שמגיעים לסצינת העימות המעצבנת. חוץ מאשר... טוב, נניח לזה. ראשון-ראשון ואחרון אחרון.
יאכטה נסחפת במימי שבדיה ועליה גופת אישה צעירה מתה. לחידה הבלשית הזאת מגיע ציון עשר.
בדירה בסטוקהולם נמצא גבר תלוי. האם יש קשר בין הפרשיות? לפרשית המתח הזאת מגיע ציון עשר.
בחור ובחורה נמלטים על חייהם. לסצינות אלה מגיע ציון שמונה, כי התיאורים חוזרים על עצמם במקצת, למרות המתח.
הבלש שלנו, יונה לינה, מנסה לפענח את הפרשיות הללו עם צוות מורחב מכמה סוכנויות משטרה ולוחמה נגד טרור. לתיאורי הבלשים מגיע הציון שמונה.
יש לנו גם צוות של קרימינלים, שלא כולם גרועים כל כך, אבל לתיאורים של מעורבותם ולביוגרפיות הארכניות והמעט ילדותיות שלהם, מגיע ציון ארבע (מתוך עשר) לכל היותר.
יש לנו חידה בלשית מוסיקלית גאונית עם פתרון גאוני לא פחות. האם יש שמץ של היגיון בפתרון אפילו אם הוא נכון עובדתית? לדעתי, גם הגאון המוסיקלי הגדול ביותר לא יוכל לשלוף את התשובה מהשרוול. ודאי לא הגיבור שפותר את החידה, שזנח את המוסיקה שלושים וכמה שנים קודם לכן. אבל אלכס ואלכס מצליחים לחוד ולפתור. וכל כך למה? כי הם בונים פתרון מסויים והופכים אותו לחידה. למרות הבנתי המוסיקלית היחסית אינני מאמינה שפתרון כזה אפשרי.
סיום הספר מוריד את המותחן המעולה לדרגת ספר של שני כוכבים. בקיצור, אכזבה איומה מספר שמתחיל נפלא ומידרדר לאט לאט לתהומות היאוש והמופרכות.
כמו שכתבתי כבר בסקנדינבי הקודם, קרי, האישה בכלוב, עימות ארוך מדי, שבו דמותו של הארכי פושע ידועה כבר והפשע מפוענח כבר, ויש רק למנות את החתכים, לתאר את הדם, את דרכי ההימלטות, את תרמילי הכדורים, את הפחד (יענו), בעימות כזה אני מתתחילה לפהק ומתגעגעת נואשות לאגתה כריסטי ולהרקול פוארו.
מה לעשות, אני אוהבת הרבה יותר מתח של מוח ממתח של כוח. הברקה מחשבתית עושה לי את זה יותר מברק הסכין, הרעם של הפתרון הולם בבטני יותר מרעם האקדח.
אני חושדת שאלכס ואלכס אינם שווים בכוחם הספרותי. מישהו מהם כותב נהדר והשני כותב כמו דן בראון. למישהו מהם כושר המצאה נפלא והשני תוקע לו מקל בגלגלים. אחד מהם הוא יורשו של יו נסבו והשני מביא לסיפור עומס מיותר שמדרדר אותו לכלל מותחן שיגרתי.
באופן כללי, שותפות מהסוג הזה אינה נכונה ואינה בריאה.
נוצר פה תמהיל מוזר במקצת, שבו העמסתי תועפות של תקוות והתרגשות על ספר שאיכזב אותי קשות.
אני חייבת להתוודות כי בחציו הראשון לפחות, לא הצלחתי להניחו מהיד.
בחציו השני, חשתי נבגדת על ידי מי שהוליך אותי שולל.
אני לא יודעת אם אלכסדר אשם או אלכסנדרה אשמה. אבל עצם היותם בני זוג הופך את שניהם מושא לתלונותי. תבנו משפחה ביחד. אל תכתבו ספרים ביחד.
ועכשיו נשאלת השאלה: לקרוא את המהפנט, שבו מככב בלש המשטרה המבריק יונה לינה, או לא? אם אינני טועה, באחת מהערות המתרגמת מוזכר ספויילר גדול ביחס לספר ההוא.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על חוזה פגניני - יונה לינה #2