האינטרנט שינה את חיינו. הרבה טוב הוא הביא. קל מאד היום ללבוש ארשת חשיבות ולהרצות על, נניח, האבקה על ידי דבורים וחקלאות אורגנית, בלי שיהיה לך מושג ירוק איך נראית חקלאות מאיזשהו סוג. אין כמעט נושא שעיון מהיר בגוגל או וויקיפידיה ידידתנו לא יהפוך אותך למומחה. ואם אתה רוצה דווקא לדעת איך עושים - יוטיוב החביב יהפוך אותך לטכנאי ברגע. ומה אם האינפורמציה שמקבלים אינה נכונה, אתם שואלים? אז יישלף הנימוק האולטימטיבי - ואלה שהם מומחים חפים מטעויות? כולה טעות, מה קרה?!
מהצד השני האינטרנט שינה אותנו לרע. הוא מחק את המומחיות. אתה לא צריך להיות רופא מומחה כדי לאבחן את השכנה. גם לא רוקח קליני כדי להמליץ לה מה לקחת. היא פשוט צריכה לפנות לרופא המשפחה ולבקש - בדרך כלל גם לקבל - מרשם לתרופה שהמלצת לה. ואתה כבר לא צריך להיות סופר ולעבור דרך ייסורים שוברת לב של פנייה להוצאות לאור, דחייה, ימים של דיכאון הכוללים קללות של האמ-אמא שלהם, שלא ראו איזה ספר גאוני כתבת, וחוזר חלילה. עשו כמו סטפני מק'אפי: גירסה דיגיטאלית באמאזון, ותנו להורדות של ההמונים להראות להוצאות שדחו את הספר מה זה. ואז - תהיו בטוחים - ספרכם יתורגם להמון שפות, ובארץ הקודש הוצאה אחת תתגאה שעברית היא השפה הראשונה בה יוצא הספר מודפס. אנחנו הרי העם הנבחר.

לא סיימתי את הספר כך שאם תבחרו לנטוש את הביקורת עכשיו אבין בהחלט. חשבתי ש101 עמודים מתוך 295 נותן לי מושג לא רע בדבר טיבו. יכול להיות, כמובן, שעיקר העניין מרוכז מעמוד 102 והלאה, ואתם יודעים למי לא מראים חצי עבודה, כמו שכתב לי פעם אחד על ביקורת לא מחמיאה לספר שאהב. בכל מקרה יש פה גיבורה - מלכה(!) ג'ונס (כנראה שהשם היה "קווין" ותורגם...) שהיא בת 30, בעלת עודף משקל, הבעלים הנלהבת של כלב מיקרו-מיני, עם סיפור אהבה-פרידה-אהבה שנמשך בערך מילדותה, שתי חברות טובות (באמריקאית יש למושג הזה הגדרות מעניינות) לשון מלוכלכת אם צריך או לא צריך וקושי לשלוט בדחפיה, אפילו לשתי שניות כדי לברר מה הסיפור ואיך כדאי להגיב. זהו. על זה הספר.

והספר עצמו: אם הוא היה היומן הממשי של מלכה ג'ונס הוא היה מוכתם (כתמי פיצה ומזונות אחרים שאוכלים בכל מקום ולא בדיוק מקפידים על מה הם נוטפים) מקומט כי מלכה המלכה היא רשלנית, מלא שגיאות כתיב (אז מה אם מלכה היא מורה? מה הקשר בין זה לבין איות?). הספר שבידי באמת נראה כמו היומן שלה. שגיאות כתיב ותחביר יש פה בשפע. היות ואני מאמינה למתרגמת - אחת מעין זיגדון - שבודאי עשתה מלאכתה נאמנה, אין לי אלא להניח שהשגיאות פשוט מאפיינות הכי טוב את אישיותה המלבבת של מלכה.

הספר מצטרף לקבוצת ספרים ספורים - לא יותר מחמישה בשנה - שמגיע להם כוכב אחד. אני בטוחה שמלכה היתה מעריכה את הייחוד, כמוכם.

השם והרשום באחורי הספר משכו את תשומת ליבי.
באחורי הספר נכתב כי שום הוצאה לאור באירופה לא מצאה לנכון להוציא את הספר לאור.
המחברת הפיצה את הספר באינטרנט. מעל מיליון איש קראו, וישראל היתה המדינה הראשונה בה יצא הספר לאור בדפוס.
וואלה?
החסר ספרים להוציא לאור?
האם כמות הספרים היוצאים לאור מדי שנה אינה גדולה דייה?
שדווקא אנו מצאנו לנכון לתרגם ולהוציא לאור את הספר?
לא מצאתי שום יחוד. שום רעיון, שום כלום בספר.
ציפיתי לספר קליל, אך גם ספרים קלילים יש טובים יותר ובהרבה.
לפנינו עוד ספר סתמי. הומור שלאחר כמה דפים מתאים להיות משעמם וצפוי.
ספר, פשוט מיותר בעיני.

ספר נהדר, מצחיק וקליל!
חבל שסיימתי אותו תוך כמה שעות בגלל שהוא קצרצר.
באמת היו קטעים שצחקתי מכל הלב, וזה קרה ברכבת - לא נעים בכלל... אתם לא תתחרטו!

אז, את הספר הזה הפסקתי לקרוא ממש ממש מזמן.
למה שהוא חשבתי שארצה לקרוא אותו שוב.
לא יודעת מה עבר לי בראש.
אבל אני נעצרתי בעמוד 103.
הסיבה למה נזכרתי בו אחרי שהפסקתי ב… מרץ(לא חשבתי שזה כל כך מזמן), היא בגלל שרציתי לסיים את כל הספרים שהייתי באמצע שלהם, עד שהעיניים שלי נפלו עליו.
ובשלב הזה לא זכרתי למה רציתי להמשיך לקרוא.

טוב, אז הספר מספר על מלכה ג'ונס, אה, אישה שחולה נפשית קשות שצריכה עזרה. גם גמילה מאלכוהול.
היא חושבת שהבעל של חברתה הטובה קלואי(?) מכה אותה והביא אותה לבית חולים, אז היא יוצאת לחפש משהו עם החברה הטובה השנייה שלה - לילי, ששכבה עם קטין(?) וזה מתקדם לאן שהוא?
אני יודעת שזה כתוב מאוד מעומעם אבל הספר היה די נוראי וקראתי אותו לפני 5 חודשים אז אמרתי את מה שהצלחתי לזכור.

כעיקרון הסיבה העיקרית למה לא יכולתי לקרוא את הספר, ולזכור אותו באופן ברור יותר, כי הדמות הראשית, מלכה, הייתה בלתי נסבלת.
אני מבינה שהסופרת ניסתה לעשות דמות מאוד 'לא רגילה' וש'יוצאת מהנורמות' לנשים, אבל זה שהיא הופכת אותה לגסה ומטומטמת בנוסף לשתייה מופרזת ואלימות יתר, וברור, ה'צחוק' שהיא שמנה, לא ממש עובד יחד.
היא מתנהגת כמו דמויות הגברים שכולם שונאים שהם פשוט שם להרפייה קומית.
אבל היא הדמות הראשית.
כשהייתי מנסה לתאר אותה, ההגדרה הכי טובה שמצאתי זה היה אמריקאי מוקצן בסרטי קומדיה מאוד ישנים; היא כל הזמן צורחת, היא לא חושבת על המעשים, היא ממש אי רציונלית, ופשוט… איך לומר, אמריקאי בסרטים.

בזמן העלילה היא רבה כמעט עם כל אחד, צועקת על כל שטות כי, לא יודעת, 'היא אישה עם פתיל קצר', חצי מהעלילה שקראתי היא שותה, והיה פשוט הזיכרון שגרם לי לפקפק בהיגיון של האישה הזו:
מאז גיל החטיבה שלה(לא בטוחה, משהו באזור) היא חיבבה איזה שהוא ילד, שהיה סופר פופולרי, וכשהוא גדל הוא היה סופר חתיך, אבל זה הביע את עצמו בזה שהיא רבה איתו תמיד, והם הציקו זה לזה.
בסופו של דבר, אחרי הרבה זיבולים, הם מתחתנים - התאהבו מבין כל הריבים האלו - והיא הייתה שמחה ומבסוטה, עד שהיא ראתה מהחלון שלה שהבחור דיבר עם איזו אישה בשביל הגישה של הבית שלהם.
היא פשוט לקחה את הדברים שלה ונעלמה; לא ענתה להודעות שיחות ומכתבים, לא הסבירה לא כלום, ונראה לי אפילו כעסה עליו(?).
אבל.
היא מתגעגעת אליו.
אבל כועסת עליו.
אני אומרת את זה בקול מאוד מתבכיין בראש, לא באמת אכפת לי מהדמות הזו.
אני מקווה שאני לא צריכה להסביר מה לא בסדר בכל האירועים האלו.

כך שאולי הכתיבה הייתה סבירה, אז זה היה טיפה סביל, אבל הסיבה למה הגעתי לעמוד מאה זה כי ננעלתי מחוץ לבית לאיזו שעה, אז לא היה לי הרבה מה לעשות באותו רגע, אז הייתי עם הספר הנוראי הזה.
אבל, הדמויות נוראיות. הן מוגזמות, רועשות(כן זה תיאור מוזר לדמויות שאני קוראת, אבל יש שם המון סימני קריאה, מה שגורם להם כאילו לצעוק בראש), די מטומטמות, ואי אפשר להתחבר לאף אחת מהן או למוטיבים שלהן.

הסיבה היחידה למה קראתי את ספר כי לפי התקציר חשבתי שהוא יהיה מצחיק.
טוב, חשבתי.
משהו הדמויות בספר לא העזו.

נ.ב.
רשום בגב הספר "לאחר שאף הוצאה לאור בארה"ב לא הסכימה לפרסם את ספרה, בחרה מק'אפי להעלות גרסה דיגיטלית שלו לאתר אמזון[...] ישראל היא המדינה הראשונה בה הוא יוצא לאור במהדורה מודפסת."
1. למה אני לא מופתעת?
2. למה ציפיתי שזה סימן טוב?

אחרי חודשים שבהם הייתי שקועה ב״שיר של אש ושל קרח״ הייתי מוכרחה לקחת הפוגה קלה וגירדתי את הספר הזה מאחד המדפים (בחיי שאין לי מושג איך הוא הגיע אלי הביתה!).
כתיבה בינונית, עלילה בינונית... אבל מאיזושהי סיבה הקריאה פשוט זרמה בצורה כל כך טבעית שהיה לי קשה להניח אותו וללכת לישון.
אחרי שסיימתי לקרוא את הספר עברה בראשי מחשבה אחת- so cheesy,yet so wonderful.
אז אם אתם מחפשים (בעיקר מחפשות, אני מניחה) ספר קליל, קצת קיטשי וקצת צפוי שיתן למוח מנוחה אחרי יום ארוך;אני חושבת שזה הספר הזה.

אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של ספרי בנות (חברה שלי מתלהבת, אולי זה איכשהו בגללי) אז ניסיתי את הספר הזה. סיימתי רק כי הכרחתי את עצמי. שתי מורות יוצאות להציל את חברתן היועצת החינוכית מנישואים אלימים ודבקות להוכיח להן שבעלה הוא מניאק בוגדני. אחת מהן, זאת השמנה, גם מאוהבת בחתיך של העיירה שמעוניין בה והיא לא מבינה למה. זה אולי טראש מתוק שידבר אל נערות ונשים שמחפשות ספר להעביר איתו את הזמן בים, בבריכה או בטיסה, אבל מה לנו הגברים ולזה?
אז ככה:
עלילה קיטשית להחריד
הומור נחמד לפרקים
כתיבה שטוחה
תובנות של טין אייגרית אמריקאית ולא של מורה לאמנות
גברים - שמרו מרחק

זה בהחלט ספר קליל ומצחיק אולי הוא כתוב בקצת קיטשיות אבל ספר טוב ספר טוב בשביל לקרוא באוטובוס או בדרך לאן שהוא. מקבל אצלי 3 כוכבים... :)