ביקורת ספרותית על יומנה של אישה שמנה ומשוגעת מאת סטפני מק'אפי
בזבוז של זמן

---

אז, את הספר הזה הפסקתי לקרוא ממש ממש מזמן.
למה שהוא חשבתי שארצה לקרוא אותו שוב.
לא יודעת מה עבר לי בראש.
אבל אני נעצרתי בעמוד 103.
הסיבה למה נזכרתי בו אחרי שהפסקתי ב… מרץ(לא חשבתי שזה כל כך מזמן), היא בגלל שרציתי לסיים את כל הספרים שהייתי באמצע שלהם, עד שהעיניים שלי נפלו עליו.
ובשלב הזה לא זכרתי למה רציתי להמשיך לקרוא.

טוב, אז הספר מספר על מלכה ג'ונס, אה, אישה שחולה נפשית קשות שצריכה עזרה. גם גמילה מאלכוהול.
היא חושבת שהבעל של חברתה הטובה קלואי(?) מכה אותה והביא אותה לבית חולים, אז היא יוצאת לחפש משהו עם החברה הטובה השנייה שלה - לילי, ששכבה עם קטין(?) וזה מתקדם לאן שהוא?
אני יודעת שזה כתוב מאוד מעומעם אבל הספר היה די נוראי וקראתי אותו לפני 5 חודשים אז אמרתי את מה שהצלחתי לזכור.

כעיקרון הסיבה העיקרית למה לא יכולתי לקרוא את הספר, ולזכור אותו באופן ברור יותר, כי הדמות הראשית, מלכה, הייתה בלתי נסבלת.
אני מבינה שהסופרת ניסתה לעשות דמות מאוד 'לא רגילה' וש'יוצאת מהנורמות' לנשים, אבל זה שהיא הופכת אותה לגסה ומטומטמת בנוסף לשתייה מופרזת ואלימות יתר, וברור, ה'צחוק' שהיא שמנה, לא ממש עובד יחד.
היא מתנהגת כמו דמויות הגברים שכולם שונאים שהם פשוט שם להרפייה קומית.
אבל היא הדמות הראשית.
כשהייתי מנסה לתאר אותה, ההגדרה הכי טובה שמצאתי זה היה אמריקאי מוקצן בסרטי קומדיה מאוד ישנים; היא כל הזמן צורחת, היא לא חושבת על המעשים, היא ממש אי רציונלית, ופשוט… איך לומר, אמריקאי בסרטים.

בזמן העלילה היא רבה כמעט עם כל אחד, צועקת על כל שטות כי, לא יודעת, 'היא אישה עם פתיל קצר', חצי מהעלילה שקראתי היא שותה, והיה פשוט הזיכרון שגרם לי לפקפק בהיגיון של האישה הזו:
מאז גיל החטיבה שלה(לא בטוחה, משהו באזור) היא חיבבה איזה שהוא ילד, שהיה סופר פופולרי, וכשהוא גדל הוא היה סופר חתיך, אבל זה הביע את עצמו בזה שהיא רבה איתו תמיד, והם הציקו זה לזה.
בסופו של דבר, אחרי הרבה זיבולים, הם מתחתנים - התאהבו מבין כל הריבים האלו - והיא הייתה שמחה ומבסוטה, עד שהיא ראתה מהחלון שלה שהבחור דיבר עם איזו אישה בשביל הגישה של הבית שלהם.
היא פשוט לקחה את הדברים שלה ונעלמה; לא ענתה להודעות שיחות ומכתבים, לא הסבירה לא כלום, ונראה לי אפילו כעסה עליו(?).
אבל.
היא מתגעגעת אליו.
אבל כועסת עליו.
אני אומרת את זה בקול מאוד מתבכיין בראש, לא באמת אכפת לי מהדמות הזו.
אני מקווה שאני לא צריכה להסביר מה לא בסדר בכל האירועים האלו.

כך שאולי הכתיבה הייתה סבירה, אז זה היה טיפה סביל, אבל הסיבה למה הגעתי לעמוד מאה זה כי ננעלתי מחוץ לבית לאיזו שעה, אז לא היה לי הרבה מה לעשות באותו רגע, אז הייתי עם הספר הנוראי הזה.
אבל, הדמויות נוראיות. הן מוגזמות, רועשות(כן זה תיאור מוזר לדמויות שאני קוראת, אבל יש שם המון סימני קריאה, מה שגורם להם כאילו לצעוק בראש), די מטומטמות, ואי אפשר להתחבר לאף אחת מהן או למוטיבים שלהן.

הסיבה היחידה למה קראתי את ספר כי לפי התקציר חשבתי שהוא יהיה מצחיק.
טוב, חשבתי.
משהו הדמויות בספר לא העזו.

נ.ב.
רשום בגב הספר "לאחר שאף הוצאה לאור בארה"ב לא הסכימה לפרסם את ספרה, בחרה מק'אפי להעלות גרסה דיגיטלית שלו לאתר אמזון[...] ישראל היא המדינה הראשונה בה הוא יוצא לאור במהדורה מודפסת."
1. למה אני לא מופתעת?
2. למה ציפיתי שזה סימן טוב?

» ביקורות נוספות של Drunk Reader
» ביקורות נוספות על יומנה של אישה שמנה ומשוגעת