ביקורת ספרותית על דרומית ליאווה מאת אליסטר מקלין
ספר טוב

---

"יום יפה למות בו" (עמוד 97).

עלילת הספר "דרומית ליאווה" מאת אליסטר מקלין (הוצאת עמיחי, 1963), מתרחשת במלחמת העולם השנייה, שהמחבר התמחה בכתיבת ספרי מתח יעילים ומהודקים אודותיה. בשעת חצות, 14 בפברואר 1942, השחר המתקרב לא בישר טובות לאף אחד בסינגפור. היפנים כבר נחתו באי וחנו בפאתי העיר. כיבוש סינגפור כולה היה רק עניין של זמן. למי שייוותר בחיים, מחכה במקרה הטוב מקום במחנה השבויים. אבל על אדם אחד, בריגדיר גנרל (בדימוס) פוסטר פרנהולם, הוטלה החובה להצליח ולהימלט. פארנהולם, שעשה "שבע עשרה שנה בראש הריגול הנגדי בדרום־מזרח אסיה" (עמוד 15), מחזיק בידיו את תכניות הפלישה של יפן לאוסטרליה ועליו להעביר את המידע אל מחוץ לסינגפור, אל המפקדה בעיר דרוין שבאוסטרליה. הוא, קבוצת חיילים, אחיות וילד אחד ינסו לעזוב את סינגפור בדרך הים ולהגיע לדרוין או למות בדרך. עד מהרה חברי הקבוצה מוצאים עצמם על סיפון אונייה מן הצי הסוחר הבריטי. על צוות האונייה ובראשם גיבור הספר, הקצין הראשון ג'והן ניקולסון, למלט את הניצולים כנגד כל הסיכויים בים השורץ בספינות הצי היפני. הסיפור הופך מורכב עוד יותר לאחר שהיפנים מטביעים את האונייה והקבוצה הקטנה נדרשת לפלס את דרכה לאוסטרליה על גבי שתי סירות הצלה.

ניקולסון, הוא קשוח שבקשוחים. קצין מיומן שניכר שניסיונו אינו מסתכם רק בקריירה בצי הסוחר. בעוד הצי היפני רודף אחר פארנהולם וקבוצתו, נדרש ניקולסון להובילם במסע קשה בים ובאיים הסמוכים ליאווה. "ניקולסון היה ימאי, מתחילתו ועד סופו. הוא לא היטיב להתמצא על היבשה, ועוד פחות מזה בג'ונגל, וזה לא מסע שהוא היה יוצא בו, שהיה מעלה על דעתו לצאת בו אילו היתה לו ברירה. אלא שלא היתה לו ברירה" (עמוד 204). בין היתר נדרשת הקבוצה להתמודד עם מתקפה מצד מטוסי זירו יפניים, עם צוללת ועם חיל המצב של קולונל קיסקי הרצחני.

ספרו של מקלין מותח מאוד ונכתב במיטב המסורת של ספרי המופת שלו, "תותחי נברון" ו־"הסיירת יוליסס". ניסיונו הקרבי במלחמת העולם השנייה, במהלכה לחם כמלח בצי הבריטי שירת על סיפון הסיירת "רויאליסט", ניכר בספר. כך למשל, כשהקבוצה נדרשת להתמודד עם צוללת יפנית. ניקולסון הוגה תכנית נואשת, והוא ואנשיו פותחים באש על הצוות שנימצא על סיפון הצוללת, בעודה צפה מעל פני הים. כעשן היריות מתפזר "הקצין היה תלוי ברפיון על מגדל־ההגה, האקדח עודנו לפות בידו השמוטה – הוא נפגע באקדחו של ניקולסון – ושני האחרים נפלו פנימה. ארבע דמויות נטולות צורה שכבו בערימה נלעגת לרגלי מגדל־ההגה. מן השניים שאיישו את התותח האנטי־אוירי הקל לא היה זכר: רובהו של פארנהולם העיף אותם הימה" (עמוד 137).

חמדה אלון עשתה מלאכה נאה בתרגום הספר והוא נהיר וקולח. ספר מותח מאוד ומומלץ!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על דרומית ליאווה