“גיל ההתבגרות, אומרים לי, נמשך היום עד גיל שלושים לפחות. זה מביא לחשיבה שאולי התבגרות היא לא שלב אמיתי אלא פער - פער בין בגרות הזמן של בגרות ביולוגית לזמן שבו החיים מכריחים אותך לקחת אחריות, והאחריות הזאת היא זו שמביאה אותך על כורחך להיות בוגר ורציני. עד אז אדם נהנה וסובל בו זמנית מהפער המאפשר לו לעשות כראות עיניו בלי מבט על שעון או על צרכים של מישהו אחר, ובו זמנית לכעוס ולהתמרמר ולהתמרד נגד מבוגרים בחיים שלוקחים במקומו את האחריות הזאת וגם מחליטים דברים במקומו. בגיל עשרים וחמש הייתי סטודנטית, אבל גם נשואה, אמא לארבעה ועובדת. לא היו לי את פריוולגיות גיל ההתבגרות המאוחר, וטוב שכך. ירלה קלפ, ילד נורווגי מתבגר בן עשרים וחמש, סטודנט לספרות, חי את חיי ההתבגרות שלו. יש לו הורים שהוא רחוק מהם, יש לו פרופסור משפיע וחברים, יש לו חברה שאיתה הוא מקיים יחסים גופניים נטולי אינטימיות. הוא גר בדירה פרוורית קטנה, עם מכולת מקומית, שכנה שהוא לא סובל, וחיים אפורים דקה לפני הפריצה שלו כאיש רוח משמעותי ומשפיע. יום אחד מגלה קלפ שהוא אבא, ועוד לילדה בת שבע, ועוד אחת שקוראים לה שרלוטה איסבל הנסן. אחת שנהרתה בליל שכרות, ועוד אחת שהוא צריך לארח בביתו שבוע שלם בעוד שאימה שאותה הוא כמעט לא זוכר נוסעת לנפוש בספרד. הזדמנות לבלגן בקנה מידה אטומי. לא? הספר הגיע לביתנו במסגרת פשיטת "הכן עצמך לסגר המתקרב" על הספריה המקומית, ובה נלקחו ספרים מכל הבא ליד, פשוט כדי לא להישאר בלי. הפרק הראשון, עד הגעתה של שרלוטה איסבל בטיסה ביום הדרמטי שבו נהרגה הנסיכה דיאנה, הוא נפלא ממש. אחר כך, ברגע שהילדה עצמה נכנסת לסיפור הוא הול ונהיה מוזר. אין ספק שהכותב לא ראה ילד בן שבע מקרוב, כך שהרעיון חמוד, הביצוע פחות. יש דילמות וחיכוכים, כמובן. כי ילדה בת שבע בדירת סטודנט יוצרת כאלה בהרבה מובנים. וכך ירלה מצייד את המזווה שלו בלחם לבן וממרח מתוק, מחליף את תמונת הפילוסוף האהוב עליו בפוסטר של הספייס-גירלס וקונה טמגוצ'י ליום הולדת, וגם משלים עם אמא שלו ומתבגר קצת, אבל רק קצת. הכל מתקשקש מדי, מכוון יותר מדי מהר לסוף טוב שיהפוך את כולם להיות חברים טובים, ושמלצי מדי. אפילו במסגרת הז'אנר.”

“לירלה קלפ נודע במפתיע שהוא אבא: זימון למשטרה(?) לבדיקת רקמות הבהיר לו שיש ילדה בת 7 שאמנם לא קוראת לו "אבא" אבל היא בודאות בתו. תזכורת חיה מאיזו מסיבה שבה השתכרו הוא שהיה בכתה יב' והיא מכתה י' והתוצאה - הפתעה המתגלה אחרי שבע שנים ומשהו. יש כל מיני אימהות: אמהות חרדות, אמהות מסרסות, אמהות שאינן נותנות עצמאות לילדים שלהן, אמהות חכמות, אמהות טפשות...ואמא של שרלוטה איסבל השולחת אותה לבד בגיל 7 אל אביה שעל קיומו נודע לה ימים ספורים לפני הנסיעה, כי היא נוסעת לשבוע לספרד. ושרלוטה איסבל נוסעת ללא מחאה לפגוש את האיש הזר הזה ובפתק שהיא נושאת איתה נאמר לו שביום חמישי יחול יום הולדתה, וגם שהיא הכי אוהבת פרים ולחם לבן. האינפורמציה החשובה הזאת היא כל מה שירלה יודע על בתו החדשה או על ילדים בני 7 בכלל, והוא אמור להיות אבא שלה למשך שבוע שלם. ירלה עצמו הוא סטודנט לתואר שני במדעי הרוח: שילוב בין ספרות ופילוסופיה. התזה שלו, המבריקה בעיני עמיתיו, עוסקת בפסיקים ונקודות בכתיבתו של פרוסט - הרמז העבה של רנברג לגבי מהותה חסרת התכלית של חשיבה אקדמית, השפה הנפוחה שמסגלים לעצמם חוקרי הספרות בה, התעניינותם האיזוטרית בנקודות חסרות ערך, הדיונים העקרים המעקרים גם את הספרות עצמה וההחלפה של החיים האמיתיים בבועה פלצנית, מרוכזת בעצמה בעלת כללים ושפה שזר לא יבינם. רנברג מנסה - וגם מצליח - לעמת בין שתי יישויות שלא יכולות לשכון בכפיפה אחת: ילדה קטנה שכולה הווה, מעשיוּת, חדוות חיים ורגשות ואיש צעיר שהדימוי שלו בעיני עצמו כ"איש אשכולות" ו"חוקר מבריק" מחייב נטישה של כל החוויות הארציות - למעט שתית אלכוהול - בסוג של תחליף אינטלקטואלי לחיים. ירלה הוא אדם שהמודעות ממנו והלאה. "לשחק באבא" למשך שבוע אמור לעזור לו להבין עד כמה הרחיק מכור מחצבתו ומהחיים בכלל. הספר חמוד ביותר. רנברג כותב בהומור רב על מצבים בלתי אפשריים בהם עומד ירלה, תוך שהוא מנסה להחזיק כמה כדורים באוויר: להיות אבא ראוי אבל לא לוותר על ליל שתייה עם חבריו, להתמודד עם שברון לב בתחום האהבה, להשוות נשים שאי אפשר להשוות בינהן, לארגן לראשונה בחייו מסיבת יום הולדת ועוד. תוך הקריאה נפרשים החיים בנורבגיה - יחסי ילדים והורים, מעמדות ודמוקרטיה וכמובן גידול ילדים. אני חושדת שרנברג, כמו גיבורו ירלה, לא הכיר ילדים אמיתיים וברא את שרלוטה איסבל וילדים אחרים בסיפור - כדי להוות משקל נגד לאיש האקדמיה היומרני, ואין ספק שהיא היטתה את המשקל לטובתה. חיבבתי את הספר למרות שהוא לא חף מליקויים: דנברג כותב כל סצנה בארכנות ופרוט יתר, מה שיוצר גודש מעייף. התאורים של אנשי האקדמיה המתווכחים על זוטי זוטים מצחיק בתחילה ומעייף אחר כך. הסיפור לא אמין כמו כל הסיפורים שנוצרו כדי להדגים נקודה. אבל אלה דברים הבטלים בשישים: הספר חמוד, קולח ונעים לקריאה. יש לקורא שפע דמויות להזדהות איתם, וגם אפשרות לנזוף ולכעוס על דמויות אחרות. יאהבו אותו אלה האוהבים מוסר השכל וחוכמת חיים עממית (שהיא, כך אנחנו אוהבים לחשוב, עולה בהרבה על מה שמלמדים באקדמיה...).”

“ירלה בחור סטודנט בין 26 לחייו,יום אחד מקבל מכתב מבחורה שהכיר בעבר ,שייש לו ילדה בת שבע. בשם שרולטה,לאחר בדיקת רכמות מתברר שאכן שהיא בתו! שרלוטה מגיעה אליו לשבוע ימים,בחור מגודל סטודנט ,מנחתים עליו ילדה, בת שבע חכמה מקסימה עם המון דרישות ושאלות וסקרנות. ספר מקסים כתוב עם המון הומור,איך ירלה הפך בין רגע לאב? היה ממש חוויה לקרוא את הספר,מומלץ.”

“שאלה אותי חברה איך את מוצאת ספרים? איך את יודעת מה לקחת? אז ככה אני מכינה לעצמי רשימות משיטוטים בחנויות הספרים ובאינטרנט והכי אני אוהבת לבלות שעה בשבוע בשאיפה בחיטוט בספריה זה חלק מהכייף חלק חשוב - זאת המדיטציה שלי כי אז אני מגלה בעצמי ספרים שלא קראתי עליהם בשום מקום ואיש לא אמר לי עליהם כלום ואז פתאום ספר עלום שהתחושה לגביו מעלה בלבי חיוך ואז הוא גם ספר טוב לא סתם ספר טוב אלא ספר ממש ממש טוב ספר מרגש ויפה ומצחיק וכתוב נפלא ואפילו מצליח להעלות דמעה בעיני ובגרוני אז מה אוכל עוד לבקש מהתחביב הזה שלי? על כל ספר שאני קוראת מתחילתו ועד סופו יש לפחות ארבעה חמישה שפסלתי אחרי שלושים או חמישים עמודים ואחרי שהשתכנעתי שזה לא אני..... כמה מילים על הספר שרלוטה איסבל הנסן: מסופר על בחור צעיר שיום אחד מקבל מהמשטרה הודעה כי עליו לבוא ולבצע בדיקת אבהות הוא נרעש והמום ואחרי שמוכחת אבהותו כעבור שבוע מגיעה אליו שרלוטה ילדה בת שבע שנושאת עליה שלט: "אני טסה לבדי" וכאן מתחיל הסיפור הקסום והאינטיליגנטי הזה. אהבתי את הספר המקסים הזה מאוד מאוד - חובה לקרוא!! שנה טובה ורגועה לכולנו אהובה”

“גיל ההתבגרות, אומרים לי, נמשך היום עד גיל שלושים לפחות. זה מביא לחשיבה שאולי התבגרות היא לא שלב אמיתי אלא פער - פער בין בגרות הזמן של בגרות ביולוגית לזמן שבו החיים מכריחים אותך לקחת אחריות, והאחריות הזאת היא זו שמביאה אותך על כורחך להיות בוגר ורציני. עד אז אדם נהנה וסובל בו זמנית מהפער המאפשר לו לעשות כראות עיניו בלי מבט על שעון או על צרכים של מישהו אחר, ובו זמנית לכעוס ולהתמרמר ולהתמרד נגד מבוגרים בחיים שלוקחים במקומו את האחריות הזאת וגם מחליטים דברים במקומו. בגיל עשרים וחמש הייתי סטודנטית, אבל גם נשואה, אמא לארבעה ועובדת. לא היו לי את פריוולגיות גיל ההתבגרות המאוחר, וטוב שכך. ירלה קלפ, ילד נורווגי מתבגר בן עשרים וחמש, סטודנט לספרות, חי את חיי ההתבגרות שלו. יש לו הורים שהוא רחוק מהם, יש לו פרופסור משפיע וחברים, יש לו חברה שאיתה הוא מקיים יחסים גופניים נטולי אינטימיות. הוא גר בדירה פרוורית קטנה, עם מכולת מקומית, שכנה שהוא לא סובל, וחיים אפורים דקה לפני הפריצה שלו כאיש רוח משמעותי ומשפיע. יום אחד מגלה קלפ שהוא אבא, ועוד לילדה בת שבע, ועוד אחת שקוראים לה שרלוטה איסבל הנסן. אחת שנהרתה בליל שכרות, ועוד אחת שהוא צריך לארח בביתו שבוע שלם בעוד שאימה שאותה הוא כמעט לא זוכר נוסעת לנפוש בספרד. הזדמנות לבלגן בקנה מידה אטומי. לא? הספר הגיע לביתנו במסגרת פשיטת "הכן עצמך לסגר המתקרב" על הספריה המקומית, ובה נלקחו ספרים מכל הבא ליד, פשוט כדי לא להישאר בלי. הפרק הראשון, עד הגעתה של שרלוטה איסבל בטיסה ביום הדרמטי שבו נהרגה הנסיכה דיאנה, הוא נפלא ממש. אחר כך, ברגע שהילדה עצמה נכנסת לסיפור הוא הול ונהיה מוזר. אין ספק שהכותב לא ראה ילד בן שבע מקרוב, כך שהרעיון חמוד, הביצוע פחות. יש דילמות וחיכוכים, כמובן. כי ילדה בת שבע בדירת סטודנט יוצרת כאלה בהרבה מובנים. וכך ירלה מצייד את המזווה שלו בלחם לבן וממרח מתוק, מחליף את תמונת הפילוסוף האהוב עליו בפוסטר של הספייס-גירלס וקונה טמגוצ'י ליום הולדת, וגם משלים עם אמא שלו ומתבגר קצת, אבל רק קצת. הכל מתקשקש מדי, מכוון יותר מדי מהר לסוף טוב שיהפוך את כולם להיות חברים טובים, ושמלצי מדי. אפילו במסגרת הז'אנר.”

“לירלה קלפ נודע במפתיע שהוא אבא: זימון למשטרה(?) לבדיקת רקמות הבהיר לו שיש ילדה בת 7 שאמנם לא קוראת לו "אבא" אבל היא בודאות בתו. תזכורת חיה מאיזו מסיבה שבה השתכרו הוא שהיה בכתה יב' והיא מכתה י' והתוצאה - הפתעה המתגלה אחרי שבע שנים ומשהו. יש כל מיני אימהות: אמהות חרדות, אמהות מסרסות, אמהות שאינן נותנות עצמאות לילדים שלהן, אמהות חכמות, אמהות טפשות...ואמא של שרלוטה איסבל השולחת אותה לבד בגיל 7 אל אביה שעל קיומו נודע לה ימים ספורים לפני הנסיעה, כי היא נוסעת לשבוע לספרד. ושרלוטה איסבל נוסעת ללא מחאה לפגוש את האיש הזר הזה ובפתק שהיא נושאת איתה נאמר לו שביום חמישי יחול יום הולדתה, וגם שהיא הכי אוהבת פרים ולחם לבן. האינפורמציה החשובה הזאת היא כל מה שירלה יודע על בתו החדשה או על ילדים בני 7 בכלל, והוא אמור להיות אבא שלה למשך שבוע שלם. ירלה עצמו הוא סטודנט לתואר שני במדעי הרוח: שילוב בין ספרות ופילוסופיה. התזה שלו, המבריקה בעיני עמיתיו, עוסקת בפסיקים ונקודות בכתיבתו של פרוסט - הרמז העבה של רנברג לגבי מהותה חסרת התכלית של חשיבה אקדמית, השפה הנפוחה שמסגלים לעצמם חוקרי הספרות בה, התעניינותם האיזוטרית בנקודות חסרות ערך, הדיונים העקרים המעקרים גם את הספרות עצמה וההחלפה של החיים האמיתיים בבועה פלצנית, מרוכזת בעצמה בעלת כללים ושפה שזר לא יבינם. רנברג מנסה - וגם מצליח - לעמת בין שתי יישויות שלא יכולות לשכון בכפיפה אחת: ילדה קטנה שכולה הווה, מעשיוּת, חדוות חיים ורגשות ואיש צעיר שהדימוי שלו בעיני עצמו כ"איש אשכולות" ו"חוקר מבריק" מחייב נטישה של כל החוויות הארציות - למעט שתית אלכוהול - בסוג של תחליף אינטלקטואלי לחיים. ירלה הוא אדם שהמודעות ממנו והלאה. "לשחק באבא" למשך שבוע אמור לעזור לו להבין עד כמה הרחיק מכור מחצבתו ומהחיים בכלל. הספר חמוד ביותר. רנברג כותב בהומור רב על מצבים בלתי אפשריים בהם עומד ירלה, תוך שהוא מנסה להחזיק כמה כדורים באוויר: להיות אבא ראוי אבל לא לוותר על ליל שתייה עם חבריו, להתמודד עם שברון לב בתחום האהבה, להשוות נשים שאי אפשר להשוות בינהן, לארגן לראשונה בחייו מסיבת יום הולדת ועוד. תוך הקריאה נפרשים החיים בנורבגיה - יחסי ילדים והורים, מעמדות ודמוקרטיה וכמובן גידול ילדים. אני חושדת שרנברג, כמו גיבורו ירלה, לא הכיר ילדים אמיתיים וברא את שרלוטה איסבל וילדים אחרים בסיפור - כדי להוות משקל נגד לאיש האקדמיה היומרני, ואין ספק שהיא היטתה את המשקל לטובתה. חיבבתי את הספר למרות שהוא לא חף מליקויים: דנברג כותב כל סצנה בארכנות ופרוט יתר, מה שיוצר גודש מעייף. התאורים של אנשי האקדמיה המתווכחים על זוטי זוטים מצחיק בתחילה ומעייף אחר כך. הסיפור לא אמין כמו כל הסיפורים שנוצרו כדי להדגים נקודה. אבל אלה דברים הבטלים בשישים: הספר חמוד, קולח ונעים לקריאה. יש לקורא שפע דמויות להזדהות איתם, וגם אפשרות לנזוף ולכעוס על דמויות אחרות. יאהבו אותו אלה האוהבים מוסר השכל וחוכמת חיים עממית (שהיא, כך אנחנו אוהבים לחשוב, עולה בהרבה על מה שמלמדים באקדמיה...).”

“ירלה בחור סטודנט בין 26 לחייו,יום אחד מקבל מכתב מבחורה שהכיר בעבר ,שייש לו ילדה בת שבע. בשם שרולטה,לאחר בדיקת רכמות מתברר שאכן שהיא בתו! שרלוטה מגיעה אליו לשבוע ימים,בחור מגודל סטודנט ,מנחתים עליו ילדה, בת שבע חכמה מקסימה עם המון דרישות ושאלות וסקרנות. ספר מקסים כתוב עם המון הומור,איך ירלה הפך בין רגע לאב? היה ממש חוויה לקרוא את הספר,מומלץ.”

“שאלה אותי חברה איך את מוצאת ספרים? איך את יודעת מה לקחת? אז ככה אני מכינה לעצמי רשימות משיטוטים בחנויות הספרים ובאינטרנט והכי אני אוהבת לבלות שעה בשבוע בשאיפה בחיטוט בספריה זה חלק מהכייף חלק חשוב - זאת המדיטציה שלי כי אז אני מגלה בעצמי ספרים שלא קראתי עליהם בשום מקום ואיש לא אמר לי עליהם כלום ואז פתאום ספר עלום שהתחושה לגביו מעלה בלבי חיוך ואז הוא גם ספר טוב לא סתם ספר טוב אלא ספר ממש ממש טוב ספר מרגש ויפה ומצחיק וכתוב נפלא ואפילו מצליח להעלות דמעה בעיני ובגרוני אז מה אוכל עוד לבקש מהתחביב הזה שלי? על כל ספר שאני קוראת מתחילתו ועד סופו יש לפחות ארבעה חמישה שפסלתי אחרי שלושים או חמישים עמודים ואחרי שהשתכנעתי שזה לא אני..... כמה מילים על הספר שרלוטה איסבל הנסן: מסופר על בחור צעיר שיום אחד מקבל מהמשטרה הודעה כי עליו לבוא ולבצע בדיקת אבהות הוא נרעש והמום ואחרי שמוכחת אבהותו כעבור שבוע מגיעה אליו שרלוטה ילדה בת שבע שנושאת עליה שלט: "אני טסה לבדי" וכאן מתחיל הסיפור הקסום והאינטיליגנטי הזה. אהבתי את הספר המקסים הזה מאוד מאוד - חובה לקרוא!! שנה טובה ורגועה לכולנו אהובה”