ביקורת ספרותית על שרלוטה איסבל הנסן מאת תורה רנברג
ספר מעולה

---

זהו ספר על ילדות והורות ובמיוחד אבהות. לי הוא הזכיר בקטעים מסויימים את התיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד: "ילד-בוגר-הורה".
ירלה קלפ בשנות העשרים לחיו זוכה לזימון מהמשטרה לצורך עריכת בדיקת רקמות שבעקבותיה מגלה שיש לו ילדה בת 7. הוא כמובן לא מבין איך זה קרה. בפישפוש שהוא עורך בזכרונותיו, ירלה נזכר שאכן לפני מספר שנים נכח באיזו מסיבה פרועה ובבוקרו של יום , מצא את עצמו במיטה לא בדיוק לבד.
אם הילדה מחליטה לצאת עם בן זוגה לטיול בספרד לשבוע ואת הילדה היא מטיסה לאביה-ירלה.
ירלה, איש אקדמיה, חוקר במחלקה לספרות בברגן, המום, מהיר מחשבה והומוריסט אינו יודע למה לצפות, מתרגש, לא מבין מאיפה זה נפל עליו ומה הביא את האם, לקרוא לילדה בשם כזה בכלל: "שרלוטה איסבל הנסן". ירלה – אבא? מה פתאום? אין לו זמן להיות אבא! הוא חיי את חיו במסיבות, שתייה, מערכות יחסים מזדמנות וחוקר את יצירתיו של פרוסט.
כבר בהתחלה הספר מסקרן: ב-6 לספטמבר 1997 ברחובות שוררת דממה, תנועה דלה של אנשים, אפילו החנות שנהג לרכוש לעצמו עיתון סגורה ובאויר יש "ש ק ט". בתוך השקט הסניטטי והלא טבעי הזה, ירלה נוסע לשדה התעופה לאסוף את ביתו - שרלוטה איסבל הנסן. (בהמשך מסתבר שזה היה יום מיוחד והשקט נבע בגלל ששודרה הלוויתה של הנסיכה דיאנה בטלבזיה ורוב האנשים נצמדו למסך הטלבזיה (מוות-סוף) ומאידך גיסא , יום חיבורה של שרלוטה לאביה. (חיים-התחלה). אני אהבתי את ההנגדה הזו .
הספר משלב בין "העולם האקדמי והנאור" במרחאות כפולות (ירלה) לבין "התום, הראשוניות והבתוליות" (שרלוטה). ירלה משקף את העולם האקדמי-פילוסופי, סגור ואפילו פלצני, לעומתו שרלוטה – ילדה מתוקה, תמימה, נאיבית ועליזה.
שרלוטה עושה לירלה "בית ספר להורות" ולמעשה כך הוא עובר תהליך התבגרות מילד ל"א-ב-א".
בתחילת הספר צוטט קטע מ"אבא גוריו"-אונורה דה-באלזאק שבהחלט משקף את הרוח הנושבת בספר הזה.
"דבר הראוי לתת עליו את הדעת הוא כוח חלחולם של הרגשות. גם ככל שיהיה, למן הרגע שהאדם מביע רגש חזק ואמיתי נאצל ממנו זרם מיוחד במינו, המשנה את תווי פניו, מחיה את תנועותיו, צובע את קולו. קורה תכופות שאוויל באווילים מגיע, מתוך להט הרגש, ליכולת הבעה נעלה בתחום הרעיונות או אף בתחום הלשון, עד שנדמה כי הוא נע בתוך הילה של אור".
הכריכה מיוחדת: על רקע נוף ירוק מוטבע שם גבורת הספור מגזרי עיתונים וילדה צועדת על שתי אותיות: י' ו-ס'.... אולי לא לחינם הילדה צועדת דווקא על שתי אותיות אלה? (yes באנגלית – "יש" בסלנג של הילדים שלנו).
למרות שהספר הזה מגיע אלינו מארץ קרה (נורווגיה), לדעתי הוא עוטף את הקורא בו כשמיכת פוך נעימה, מלאה ברגש וחום. בונבון של ספר, נהנתי, אהבתי וממליצה בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שרלוטה איסבל הנסן