ספר שאמנם ניתן לתייג כפילוסופי בגרוש כמו רוב ספריו של קואלו, למרות שהוא עושה את זה באופן לא מטיף ודי מקסים בנקודות מסויימות, אבל בהחלט מוערך יתר על המידה, ברוב ספריו לפחות.
מה שגורם לי לגלוש מההגדרה הזאת דווקא באלכימאי היא העובדה שהוא כתוב כאגדת ילדים, ומנקודת ההנחה הזאת הוא באמת טוב, כי אין את ההרגשה שהוא מתיימר להיות שום דבר יותר מדי מעבר לכך.

לא יכולה לומר שלא נהנתי מהספר, אך גם די התאכזבתי. אמנם הרעיון נורא מיוחד, מה שבעצם משך אותי לקרוא אותו, אבל אני מניחה שהיה ניתן ליישם אותו באופן קצת פחות מסורבל, כי זה די הורס את ה\"צלילה\" אל תוך הספר.
והדבר שהכי הפריע לי שעם כל העלילה המרגשת, שום דבר מזה לא באמת עבר אלי, לא עורר שום רגש. קשה לי להצביע על משהו ספציפי אבל משהו פשוט קהה מדי, לא מלוטש עד הסוף. הרעיון מרגש, אבל לא מרגישים את זה במהלך הקריאה.

קראתי אותו במסגרת שיעור ספרות, דבר שאולי קצת הרס אבל לא יכולה לומר שלא תרם. אני מזדהה עם הביקורת של light angel. ספר מלא תמימות, ערכים כמו כבוד וטוב לב, רגשות, כנגד לרוע, \"הגועל של החיים\" והאכזריות של עולם המבוגרים, כשכל אלה מתגוללים בתוך סיפור אהבה של נער ונערה נפוליטניים ש\"התבגרו בריצה\".

קיבלתי אותו ליום ההולדת מידיד, וזה בהחלט מהספרים שהייתי רוצה בבעלותי לאחר הקריאה. כתוב באופן נורא מיוחד, בנוסף לעובדה שהמספר הוא המוות, דבר שתורם המון לאיכותו של הספר בעיני. סיפור מקסים ומרגש שהצליח לגרום לי להזיל דמעה לקראת הסוף, ובכל זאת הותיר אותי עם חיוך.

הכתיבה כל כך מוקפדת ואסטתית, בלי דברים מיותרים. גרם לי להשאב אל המילים לגמרי, מעורר מחשבות שלא תמיד ידעתי שהיו. אולי משחית ומפתיע באופן מסויים, באופן המחשבה שהוא מעורר.

ספר שאי אפשר להתנתק ממנו, לא רציתי שיגמר. כתוב באופן נורא סוחף, עם המון נקודות למחשבה והזדהות, משפטים קטנים ופשוטים שמביעים המון. נורא אהבתי את התמימות והפשטות שנשארים לאורך כל הספר.