ביקורת ספרותית על ילדה - מהדורת 2004 מאת אלונה פרנקל
ספר בסדר

---

מי לא מכיר את נפתלי? נראה לי שכולם מכירים. נדמה שאין ילד בישראל שלא עבר יחד עם נפתלי ואמא שלו, והספר "סיר הסירים" את שלב הגמילה מהחיתול.

יצא לי לראות את אלונה פרנקל ה"אמא" של סיר הסירים, בהרצאה בכנס של מאיירים לציורי ילדים. אלונה נראית ומדברת כמו הציורים שלה - עגלגלה, חמה, חייכנית וחיונית. והיא ממשיכה להיות כזו חייכנית וחיונית, גם כשהיא מדברת על דברים קשים, כמו הזמן שבו היא הוחבאה כילדה מפני הנאצים. היא ממשיכה לחייך גם כשהיא מספרת לילדים למה לנפתלי קוראים נפתלי, ובעקיפין ודרכו - גם על מוראות השואה.

הספר הזה, "ילדה", הוא ספר למבוגרים, ולכן הוא כבר לא חייכני ולא חיוני. הוא בעיקר כואב. אלונה, היא הילדה אילונה, היא הנושאת את שם הסתר אירנה, ונמצאת בהסתתרות ובהשרדות במהלך השואה וגם אחריה. אלונה חוותה דברים קשים כילדה קטנה, והיא מספרת אותם ולא חוסכת. לכן הספר הזה מעניין וחשוב.

אבל הכתיבה אינה כתיבה של אלונה הבוגרת. הכתיבה נעשית מנקודת מבט של ילדה. באופן טבעי היא ילדותית. אני לא אוהבת לומר שזו כתיבה בכיינית, כי מדובר באמת בחוויות קשות, והבכי במקום. מצד שני, קצת חסר כאן המבט הבוגר, והרטרוספקטיבה. כך גם חסרה הסלחנות להורים שגם הם חוו דברים קשים ביותר באותן שנים. בנוסף הכתיבה אינה לינארית, אלא סובבת סחור סחור במעגלים, עוזבת תקופות ואפיזודות, ואחר כך חוזרת אליהן שוב ושוב, ועוברת בזמנים אחורה וקדימה שוב ושוב. בהתחלה זה מקורי, ואפילו מתאים לקושי של החוויות המתוארות. אבל בסופו של דבר החזרתיות הזו בעיקר מעיקה, ומקשה על קריאת הספר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ילדה - מהדורת 2004