ביקורת ספרותית על מאיר עמית - האיש והמוסד מאת אמנון ז'קונט
ספר מעולה

---

במדינה תחת מצור, כמו ישראל, שהוקמה תוך מלחמה, ומאז חיה על חרבה ( לצערינו),
מיתוסים נבנים ונהרסים בידי שר ההיסטוריה, ובמקומם באים מיתוסים אחרים.
אחד המיתוסים הגדולים והראשונים של המדינה היה מיתוס הפלמ״ח .
מיתוס זה קיים עד ימינו, אבל אט אט הוא מתכרסם ומצטמצם ולבסוף הוא יגיע לגודלו האמיתי.
בו בזמן שמיתוסים ישנים מכורסמים על ידי האמת ההיסטורית, נבנים מיתוסים אחרים, חדשים או ישנים, אבל בעלי עוצמה לא רגילה.
אחד מהם הוא מיתוס המוסד.
מדינת ישראל, שממשיכה להיות מדינה במצור, חייבת לחזק את המיתוסים האלה, מכוון שהם נוגעים
בכושר קיומה, ובכוח ההרתעה שלה.
תחשוב/י, שאת/ה נמצא/ת על כוונת המוסד, או על כוונת בשב״כ וחלחלה תאחוז בך!
סיפורו של מאיר עמית עושה הרבה לחיזוק המיתוס הזה.
באופן כתיבתו, ז׳קונט הוא היסטוריון, מעמיק, ונאמן לאמת ההיסטורית עד כמה
שניתן, בחברה שהרבה מפרשיות הביטחון שלה נותרו עדיין תחת כיסוי של הצנזורה הביטחונית .
אבל סיפורו של מאיר עמית ראש המוסד לשעבר, איננו סיפור בנאלי, כמו של ראשי מערכת הביטחון
האחרים.
עמית, שלא שירת בפלמ״ח , כמו כל החברים האחרים, ואימץ את הדרך הלאומית, ז״א השתייך למפא״י, הוא לא היה רודף כבוד כמו דיין , שאגב היה חברו במשך זמן רב מאוד.
הוא לא היה גם ממחפשי הכבוד כמו אלון ואלופים אחרים.
עמית בכל שלבי עלייתו למרכז הבמה הביטחונית של ישראל עשה זאת בדרך לויאלית וחברית, בלי משחקי כבוד, סכינים בגב ובלי פויילע שטיקים . עמית בנה את הקריירה הצבאית והאזרחית שלו תוך כדי עבודה קשה ובצורה לויאלית, חברית , ולא פעם, פינה את מקומו ללא זעזועים כדי להשקיט את המערכת ולחסוך את גלי הצונמי שמעלים יריבים מסויימים כדי להטביע את יריביהם, ראה לדוגמה המאבק של בן גוריון באשכול, של איסר הראל ראש המוסד הקודם בעמית עצמו . מאיר עמית הסכים ללכת ולפנות את מקומו לאחר, בשעה שהיה שלם עם הירושה שהוא משאיר אחריו . עמית התהלך בצניעות ובענווה, תוך כיבוי שריפות פוליטיות
שהובערו סביבו, וכאשר הגיעו מים עד נפש פשוט. ויתר על מקומו, והשאיר אותו לאחר ( כמו לדוגמה, עזיבת ראשות המוסד לצביקה זמיר).
לאחר התרומה האדירה של עמית לצה׳ל ולמוסד ( פרטים בספר), יצא עמית לשוק האזרחי.
כמו תמיד בישראל המפאיניקית, הוא לא הלך להחתים כרטיס בלשכת העבודה, הוא גם לא עבר תקופת צינון כפי שנעשה בכל מדינה דמוקרטית שלאחר קריירה ציבורית ענפה ( המוסד נחשב לגוף
ממשלתי אזרחי, למרות שהוא עושה בתחום הביטחוני וכפוף למשרד ראש הממשלה),אלא קיבל את מנכ״לותו בחברת העובדים, על חברת כור הגדולה.
גם שם עמית פעל רבות כדי להעמיד את החברה הכלכלית הזאת, הגדולה בישראל, על רגליה, ולהעביר אותה מעידן תקופת האבן , ולהפוך אותה לחברת הייטק מן השורה העליונה בישראל.
עמית הצליח גם לשחרר את כור , במידה מסויימת, מעניבת החנק של מפלגת השלטון מפא״י, ומשליחיה, שר האוצר ספיר, ובעלי כוח אחרים כגון מנכ״ל בנק הפועלים, לוינסון, אדם כוחני ובלתי
מתפשר, שניסה פשוט לחנוק תקציבית ( פיננסית), את חברת כור, בהיותו עושה דברו של שר האוצר.
לאחר שבע שנים בראשות החברה, לאחר שהעביר אותה מפסי הצניחה הכלכלית ומפשיטת רגל ידועה מראש, פרש מאיר עמית מהעשיה הכלכלית, פרש ממפלגת העבודה, והצטרף למפלגה החדשה ד״ש
שעזרה לליכוד לזרוק מהשלטון את מפלגת העבודה המושחתת.
הוא הפך להיות חבר כנסת, ושר התחבורה בקואליציה הימינית הראשונה בשלטון מאז הקמת המדינה.
בשלב הזה מאבד הספר מאמינותו.( בשלב הזה ז׳קונט ניראה כאילו החליט לסגור חשבונות עם יריביו של עמית בתנועת ד״ש. יש בחלק הזה התייחסות לאישים מסויימים כגון ידין, זרו ואחרים, שיש בהם כדי לפגוע בשם הטוב שלהם. לדעתי, חשבונות פוליטיים לא צריכים להסגר בספר אשר גיבוריו כבר שוכני עפר ולא יכולים להגן על שמם הטוב).
אנו גולשים לתקופה של זריקת בוץ בין חברי המפלגה הזאת, שהוקמה על כרעי תרנגולת, ללא אידיאולוגיה אחידה, כאשר כל כוח מושך לכיוונו.
הליכלוכים הפנימיים, שליפת הסכינים, הדקירות בגב, ההנהגה הצולעת של ידין, כל אלה ועוד, נוגעים רק בקצה המזלג בגואליציה שנוצרה סביב המפלגה הזאת.
עמית עצמו מחשיב את תקופת חברותו בד״ש, כתקופת הדישדוש הגדולה שלו, כאשר השאיר מאחוריו את העסקנות הפוליטית והתרכז בהובלת משרד התחבורה, אף אל פי שגם היום מרגישים שבתחום זה הוא לא הצליח להגיע להשגיו הקודמים.
לסיכום, אישיותו של עמית נחשפת בספר, הוא מצטייר כאדם שמתרחק מאור הזרקורים, אבל מצד שני בולדוזר בעל כוחות נפשיים, אינטלקטואלים, ואאורה אישית. מאיר עמית מצטיין בכושר הובלה ובכוח מנהיגות צנוע, שהוביל מהפכה מחשבתית וטכנולוגית הן במוסד והן בכור.
אדם שתרומתו לעמו ולארצו ניתנה ללא מחשבות על קבלת חזרה. הוא עשה לארצו בגלל היותו ציוני אמיתי ופטריוט גדול, אדם נהדר שגדל בארצנו וינק משורשיה.
ספר טוב, וכתוב נחמד.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על מאיר עמית - האיש והמוסד