ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 בפברואר, 2013
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
בן קופר תוך כדי אימון בחדר הכושר ובבוקרו של יום מאזין לידיעה שהארי שפירו התאבד? האם שמע נכון? האם התאבד? האם נרצח? האם רצח?
למי שלא יודע- הארי שפירו היה בטיפולו של הפסיכאטר בן קופר. רק לפני מספר ימים הוא הובהל לבית החולים על ידי אשתו נורה, לאחר שמצאה את הארי בוהה בחלון עם מוסיקה רועשת, כוס קוקטיל ואקדח.
בעת החקירה הראשונית של הפסיכאטר את הפציינט, הוברר שעבודתו של הארי שפירו הופסקה לפני מספר חודשים ומאז, מצב רוחו החל להתדרדר. הארי הפך להיות בתוך עצמו, שקט, מופנם, מדוכדך ומרוחק. נורה הוסיפה ואמרה שלאחרונה,אף נהג להתעורר בלילות ולהסתובב בחוסר שקט בבית.
למרות זאת ובעקבות לחץ של נורה ואנשי המנהלה של בית החולים, הפציינט שוחרר מבית החולים לאחר זמן קצר מאוד. למה? כי הארי שפירו ובשפתנו: ה"טייקון", בנקאי, עשיר ומגדולי וול סטריט תרם לבית החולים יחד עם אשתו כספים (מנהג יפה וידוע של עשירים כמו אצלנו – לא? )
תחת הבטחה של נורה להסתיר את האקדח, לדאוג לכך שהארי יפגש עם הרופא בן קופר הפציינט שוחרר מבית החולים. מספר ימים לאחר מכן מתרחש רצח/התאבדות באחוזתו של שפירוף, וכמובן איך לא? שפירו ממהר מאוד להפנות אצבע מאשימה לעבר הד"ר- בן קופר.
מכאן הכל מתחיל להתגלגל.... השוטרים שחוקרים את בן קופר, בטוחים שהוא מסתיר אינפורמציה, הממונים על בן קופר בבית החולים, מנסים לתאם גרסאות לקראת תביעה צפויה. קופר מתאהב בסוכנת הבית של שפירו ועושה את כל הטעויות האפשרויות ואף זוכה אפילו למכות. הוא אפילו מחדש את הקשר עם אביו ומבקש את עזרתו וכך הלאה והלאה.
הספר מושפע מהבועה וממשבר המשכנתאות ב-2008 בארה"ב. כמו כל ספר מתח יש בו גופה לפעמים גם גופות, שערוריות, תככים, מזימות, מניפולציות וגם קצת אהבה.
על כריכת הספר נרשם "מתח גבוה". לדעתי התיאור הזה לא בא לידי ביטוי בספר. יש בסיפור מעט מתח ואני אישית הייתי מקטלגת אותו כפרוזה בלבד. לא כל ספר שיש בו גופה הופך אותו לספר מתח. (הערה למעצבי הכריכות ואנשי יחסי הציבור של ההוצאות... ).
לסיכום, הספר קריא, זורם וקולח כמו כל ספר מתח המקוטלג כ"כספר מתח". החלק הראשון של הסיפור הוא קצת איטי יותר ומתאים לפרוזה, החלק השני של הספר יותר קצבי ומתאים יותר להיקרא "מתח"... אבל לא מתח גבוה כפי שנרשם על הכריכה.
יש בספר מלחמת השרדות של הגיבור מול כוחות גדולים ממנו. הסופר הצליח להעביר לקורא את הקוטביות של בן קופר "הפסיכאטר", שנתפס כאיש עבודה מקצועי וקר, מול אותו אדם "רגיל" עם רגשות. (רוצה להיות הבן של אבא...).
לסיכום ובשורה התחתונה, אפשר בהחלט לקרוא ולהעביר כמה שעות אבל לא מוכרחים. קריאה מהנה. לי יניני
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
