חוות דעת אישית:
הסיפור כורך לתוכו את עולם הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה והמשפט הפלילי.
הדמויות העיקריות בספר הם: דוד אמסלם ואלקה הראל וכמו בכל דרמה ורומן משפטי מצטרפים אליהם דמויות משנה.
דוד אמסלם – עבריין, גבוה, שחום, עם גוף אתלטי בקיצור "חתיך". גדל בעוני וכבר לאחר 4 שנות לימוד בעממי, החל לפרוץ יחד
עם אחיו למכוניות ולהתעסק במעשים "לא כשרים".
אלקה הראל- נשואה ליואל. איש אמיד, בעל מפעל. נישואיו לאלקה היו פרק ב'. פער השנים ביניהם - 03 שנה והם הכירו כאשר
אלקה הועסקה על ידו במפעל שבעלותו. לשניהם ילדה קטנה בשם דניאל. לאלקה היתה ילדות לא קלה, אביה עזב את הבית בהיותה
בת חמש. פער השנים בינה לבין אחיה שדאג לה כל העת היה 01 שנים. האם התחתנה בשנית עם אדם בעל ממון וכאשר האם
ובעלה נפטרו גדי-אחיה ואלקה המשיכו לקצור מעושרו. אלקה מעוררת בנפשה, עם בעיות פסיכולוגיות וחולה במאניה – דפרסיה.
)לפעמים היו קטעים בספר שקצת ריחמתי על אלקה , למרות שאף כעסתי על האומללות שהיא עטפה את עצמה(.
רפ"ק יפתח רגב-ראש צוות החקירה של המשטרה. אדם עקשן, נמרץ, יוזם, מחוספס שרמנטי ונשוי לדורית + 2 ילדים. דורית
מחנכת בבית ספר ומכורח שעות העבודה המרובות של יפתח, כל עול גידול הילדים ותחזוקת הבית נופלים עליה. יפתח מאידך מכור
לעבודתו וגם מאוד אוהב את מה שהוא עושה. למרות אהבתו הרבה של יפתח לדורית הוא מציץ מעת לעת למיטות אחרות. )אדם
שרצה לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה(....דורית מצידה חיה בצילו של יפתח בתסכול ולמרות זאת תומכת בו.
עו"ד ציון לוי-ייצג את דוד אמסלם. האיש אהב את הגלימה השחורה ועוד בהיותו ילד נהג להתלבש ולהתחפש. במסדרות היכל
בית המשפט הסתובב עם הגלימה השחורה והתעלם מלגלוג חבריו על התיאטראליות שאופיין בה. היה אחד מתוך ארבעה ילדים
ומאוד קשור לאימו. למרות שבהתחלה לא התחברתי אליו לקראת סוף הספר צצו בו צדדים אנושים הוא אפילו גילה אמפתיה
מסויימת לאלקה שלמעשה היא האישה שעמדה מול הלקוח שלו. ציון עבר מצד לצד מקוטב לקוטב...
ד"ר עו"ד רות לוין - ייצגה את אלקה. גרושה שנראת טוב לגילה )בת 34 (. בד בבד עם גירושיה מבעלה החליטה לעזוב את
המחקר במכון ויצמן ולעבור לעולם המשפט הפלילי, כאשר בעת גירושיה גידלה את ביתה בת החמש. )קשה לא להתאהב באישה
הזו ובאופי המיוחד שדן שינמן צייר אותה בפני הקורא. אהבתי את צורת החקירה, ההיגיון הקר, השנינות והחידוד של שאלותיה
ומאידך , את הרכות של האמהות, ו/או הסבתא שדואגת לנכדתה שמאושפזת בבית החולים. גם באישה הזו זרמו ניגודים. אישה
עצמאית ודעתנית בניגוד גמור ללקוח שלה-הגב' אלקה הראל.
הכול מתחיל במעצר של דוד אמסלם בקשר "למתנה" )סמים( שנשלחה לדוד אמסלם מהולנד והובאה ע"י התיירת ההולנדית
כריסטינה הימנס. )כריסטינה כמובן לא ידעה שמזוודתה הכילה סמים(. החקירה מתגלגלת לכאורה מעסקת סמים פשוטה ומתפתלת
עד לניסיון לרצח שהופך לליבה של הדרמה.
בספר הקודם "ניתוח לב פתוח" והנוכחי דן שינמן מצליח לשלב ככפפה את עולם הרפואה- הפסיכולוגיה – פסיכיאטריה והמשפט
הפלילי יחדיו בשפה נקייה, פשוטה, ברורה, קולחת וזורמת. ממש תענוג!
לא לחינם נבחר השם: "בין הקטבים" כל הסיפור לוקה בתסמונת "הדו-קוטבית":
עושר מול עוני
קשיחות מול רכות
אופטימיות מול ייאוש
אהבה מול שנאה
שיגעון מול הגיון
ניצחון מול תבוסה
ביטחון מול יציבות
תלות מול עצמאות
ועוד...
ניכר מאוד שהסופר מנצל את ניסיונו הרב כסנגור פלילי ויודע לגרום לקרוא להתבונן בפיתולי הנפשות הפועלות.
הספר הוגדר כרומן ולדעתי הוא דרמה משפטית לכל עניין ודבר. אין ספק שהספר מעורר מחשבה ודילמה על הקשר בין נפשו של
האדם ואחריותו למעשיו.
הדבר היחידי שקצת הפריע לי בספר הוא החזרה על דברים ולמה הכוונה? לדוגמא: אלקה מעידה בפני חוקרי המשטרה, לאחר מכן
שוב מסופר הסיפור בפני בעלה, שוב חוזרים הדברים על ידי הפסיכיאטר שטיפל בה ופעם נוספת אותה עדות, חוזרת בפני עורכת
הדין שלה בבית המשפט. לעניות דעתי היה אולי ניתן להמעיט בעדויות שחוזרות על עצמן. חברים יקרים, שלא תבינו אותי לא נכון
ולמרות הערתי זו - לא נפגמה הנאתי מהספר!
לזכותו של דן שינמן ייכתב שאני מורידה את הכובע על כך שכאשר נערך בספר שימוש במונחים פחות מוכרים כגון: מעולם
הרפואה, פסיכיאטריה והמשפט – דן דואג לשלב ביאור ופירוש בהמשך כחלק מהטקסט. )פעולה מאוד יפה של הסופר שתורמת
להבנת המונחים בצלילות ובהירות(.
אני אהבתי ועובדה שסיימתי את כל מירב העמודים כ 211- עמוד במספר שעות פנויות של אחה"צ חורפי וקר.
לא נותר לי מאשר לאחל הצלחה לדן שינמן ולהמתין לספר הבא.
מומלץ בחום רב!
לי יניני












