אהבתי בספר שהתיאור של הילד האוטיסטי קרוב ודומה למה שבמציאות.
שאר הדמויות בסיפור היו נראות לי קצת שטחיות וחסרות עומק, גם היה מוזר שאיכשהו כולם היו קשורים אחד לשני (המורה שקשורה לשוטר שהוא האח של החברה של האמא...). בנוסף גם סיפור הפיצוץ בין שתי החברות לא היה כ"כ משכנע והכי חשוב- גם אחרי פתרון התעלומה לא הצלחתי להבין מי מהנוכחים היה איפה ומי בסוף ראה את מי... למרות הביקורת נהניתי מקריאת הספר שלדעתי סוחף ומעניין.

סיפור המסגרת הוא סיפור מתח: גופתה של ילדה יפהפיה בת 10 תלמידת הכתה הטיפולית נמצאת, כשלידה נמצא אדם, אוטיסט בן 9 תלמיד אותו בית ספר, שאינו מסוגל לתאר מה ראה.

הסיפור הוא סיפור על ילדים ואמהות. אנחנו נוטים לשכוח עד כמה מרה, מפחידה ומתסכלת היא הילדות. אנחנו מסתכלים על ילדים ממרומי בגרותנו, מפטירים "חמודים" או "שובבים" או "פראים" - בהתאם לנסיבות. שכחנו ואיננו מסוגלים להבין מה באמת עובר עליהם, דברים שאנחנו לא יכולים לדעת, כי הם לא יכולים לספר לנו עליהם: הצורך להשתייך שנדחה, הפחד מהצקות, עלבונות וכאב פחד שעליהם לעמוד בו, כי עולמם מורכב ממנו.

דמיינו את חייה של אם לילד שאינו מתקשר. ילד שהיא צריכה לעבוד קשה כדי שישתרך בעקבות ילדים אחרים, ובכל שנה שעוברת הפער בינהם גדל. עליה ללמד אותו לשחק, ללמד אותו הומור, לתרגל איתו Small talk . היא חיה בתוך יומן בו רשום "משחק עם אדם" "טיול עם אדם" "שיחה עם המורה של אדם". היא חיה לבד (עם אדם) וחייה וזמנה מוקדשים לו: לשחד ילדים שישחקו איתו, להיות נוחת מזג וחביבה עם צוות המורים כדי שיקבלו את אדם. ולא לעצור לרגע לחשוב - לאן אני דוהרת? מה המטרה?

אמהות נוספות וילדים נוספים מאכלסים את הספר הזה, שמזמן לא קראתי ספר שמצליח לתאר טוב כל כך דמויות, מניעים והתנהגויות ולחדור כה טוב לעולמם ולפסיכולוגיה של גבוריו, ותוך כך להכיר לנו את עולמם הנסתר של הילדים ועולמן הכאילו ידוע ומוכר של אמהות. הספר בוחן מערכות יחסים מורכבות, בחירות ומניעים ועושה זאת במידה כה רבה של הבנה וקבלה, ועם כתיבה כה טובה ולא מאומצת, שאני ממליצה לכם עליו: זה ספרה השני שתורגם לעברית, ואחפש את ספרה הראשון, כי היא סופרת מצויינת.

אהבתי מאוד את הספר, למרות שקראתי אותו לאט מאוד נהניתי ובשלב מסויים בספר קלטתי שלכולם שם יש בעיות וזה מדהים איך על פני השטח כולם נראים נורמלי אבל מתחת לפני השטח פתאום מתגלים כל הסדקים: כל הילדים שם סובלים מסוג מסויים של אוטיזם, למבוגרים שם יש בעיות.
הכי כאב לי לקרוא את הקטע של כריס שמסופר על ההתעללות שעבר. כואב הלב וקשה להאמין שיש ילדים כל כך רעים.

ספר מצוין, מותח, לא צפוי ואמיתי. למרות שאני לא חובבת את ז'אנר המתח (אלא עם כן זה עם הרבה הומור) הספר היה עם דמויות מורכבות ומעניינות ששום דבר אינו מובן מאליו ועד העמודים האחרונים לא ברור מה קרה ועם זאת כשהתעלומה נפתרת ברור שככה הספר היה צריך להסתיים ולפתע מתגלה שהוא בכלל עסק במורכבויות של יחסים בין אנשים ואיפה הגבול הדק של חריגות. בקיצור מומלץ.

ספר מדהים המתחיל כמו הרבה ספרי מתח אחרים עם מציאת גופתה של אמיליה ילדה חדשה בכיתה ד' מיוחדת לליקויי למידה שונים,הבעיה שהאדם היחיד שראה מה באמת קרה הוא אדם,ילד אוטיסט בן 9 המתקשה לבטא את עצמו.
לאורך כול הספר מנסים הקוראים יחד עם אמו קארה והמשטרה לפענח את התעלומה אך שום דבר לא קל כשמדובר באדם,הוא מתכנס לתוך עצמו,צורח,מסרב להגיב לניסיונות הפיתוי התקשורתיים כמו משחקים ולוחות סמלים,משתולל, ולא מקל על החקירה.
במקביל לניסיונות לחלץ מאדם מידע על מה שאירע לומדים הקוראים לעומק על עברה של קארה כמו למשל הסיבה שהתנתקה לאורך השנים מחבריה הטובים ביותר וגם על קשר משפחתי חזק ועצום בין אימא לבן.
אולי זה כי אני עובדת בתחום החינוך המיוחד וילדים בעלי הפרעות תקשורת הם נושא מוכר וקרוב לליבי אבל מדובר בספר מותח,נוגע בנקודות רגיש ומענג באופן נדיר.

ספר נחמד. לא מתמקד הרבה בלקות אלא בעלילה, שזה גם יכול להיות מאוד מעניין אבל בסיפור הזה רוב הספר השתעממתי ורק בסוף לדעתי היה מתח. הסיפור יפה , אך יכול להיות דרך הכתיבה לא ייצגה את הרעיון יפה. לא נראה לי שיכול לעניין אנשים שא מכירים את התסמינים של הלקות..

ספר טוב, מי שראה את "פלפלים צהובים" יזדהה מאוד
עם סיפור האוטיזם.

היו לי מעט יותר ציפיות שהסיפור יתרכז בגידול ילד חריג,אך עיקר הסיפור הוא בלשי יותר, עדיין ממומלץ לקריאה.

ספר מיותר וסתמי.