ביקורת ספרותית על קשר עין מאת קאמי מקנאוורן
ספר טוב

---

סיפור המסגרת הוא סיפור מתח: גופתה של ילדה יפהפיה בת 10 תלמידת הכתה הטיפולית נמצאת, כשלידה נמצא אדם, אוטיסט בן 9 תלמיד אותו בית ספר, שאינו מסוגל לתאר מה ראה.

הסיפור הוא סיפור על ילדים ואמהות. אנחנו נוטים לשכוח עד כמה מרה, מפחידה ומתסכלת היא הילדות. אנחנו מסתכלים על ילדים ממרומי בגרותנו, מפטירים "חמודים" או "שובבים" או "פראים" - בהתאם לנסיבות. שכחנו ואיננו מסוגלים להבין מה באמת עובר עליהם, דברים שאנחנו לא יכולים לדעת, כי הם לא יכולים לספר לנו עליהם: הצורך להשתייך שנדחה, הפחד מהצקות, עלבונות וכאב פחד שעליהם לעמוד בו, כי עולמם מורכב ממנו.

דמיינו את חייה של אם לילד שאינו מתקשר. ילד שהיא צריכה לעבוד קשה כדי שישתרך בעקבות ילדים אחרים, ובכל שנה שעוברת הפער בינהם גדל. עליה ללמד אותו לשחק, ללמד אותו הומור, לתרגל איתו Small talk . היא חיה בתוך יומן בו רשום "משחק עם אדם" "טיול עם אדם" "שיחה עם המורה של אדם". היא חיה לבד (עם אדם) וחייה וזמנה מוקדשים לו: לשחד ילדים שישחקו איתו, להיות נוחת מזג וחביבה עם צוות המורים כדי שיקבלו את אדם. ולא לעצור לרגע לחשוב - לאן אני דוהרת? מה המטרה?

אמהות נוספות וילדים נוספים מאכלסים את הספר הזה, שמזמן לא קראתי ספר שמצליח לתאר טוב כל כך דמויות, מניעים והתנהגויות ולחדור כה טוב לעולמם ולפסיכולוגיה של גבוריו, ותוך כך להכיר לנו את עולמם הנסתר של הילדים ועולמן הכאילו ידוע ומוכר של אמהות. הספר בוחן מערכות יחסים מורכבות, בחירות ומניעים ועושה זאת במידה כה רבה של הבנה וקבלה, ועם כתיבה כה טובה ולא מאומצת, שאני ממליצה לכם עליו: זה ספרה השני שתורגם לעברית, ואחפש את ספרה הראשון, כי היא סופרת מצויינת.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על קשר עין