• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חיים משלנו

חיים משלנו

מאת ליאת רוטנר

הביקורת של נוגה:)

תמונה של נוגה:)
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
חיים משלנו

חיים משלנו

מאת ליאת רוטנר

הביקורת של נוגה:)

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של נוגה:)
הוצאה לאור:משכל
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
קטי פרי
לפני 13 שנים

“הספר כתוב בצורה מושכת אך מעט גס ואלים ספר טוב בסך הכל שווה לקרוא (:”

7/12
ביקורות על חיים משלנו
הבאה
~דניאל~

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

אני מאוד אהבתי את הספר:) ממליצה מאוד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שיר
תמונה של tuvia
tuvia
2קוראים|גיל ממוצע47|50%נשים

על המבקרת

תמונה של נוגה:)

נוגה:)

חברה מזה 13 שנים
5 ביקורות•10 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה•מקור (נוער)
תמונה של נוגה:)
נוגה:)
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות5
לייקים שקיבלה10
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)2מדע בדיוני ופנטזיה2מקור (נוער)1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נוגה:)

מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

הספר מאוד יפה וגם הרעיון אהבתי אהבתי ואהבתי!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגה:)
הווספרים באים

הווספרים באים

ריק ריירדן

ספר ממש יפה אהבתי!!:)באלי כבר סרט או סדרה של זה.

לפני 13 שנים•נוגה:)
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

ספר מושלם!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגה:)
אני מספר ארבע

אני מספר ארבע

פיטקוס לור

זה ספר מעולה!!
ממולץ מאוד. ולא שזה קשור.. אבל אני חולה על אלכס פטיפר!!(ג'ון סמית)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגה:)

ביקורות נוספות על "חיים משלנו"

חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

חדי העין (או המשועממים) שמבינכם - בוודאי יבחינו שכבר כתבתי פעם ביקורת על הספר.
הפעם רציתי לכתוב ביקורת על הספר מנקודת מבט של מורה - כי מבחינה חינוכית יש כאן המון חומר למחשבה. לא יודעת אם ליאת רוטנר התכוונה לשטוח את משנתה החינוכית דרך הספר הזה, אבל מאז ששיניתי את שם המשתמש התחלתי להסתכל על הביקורות שלי מנקודת מבט יותר רצינית ומלמדת. ויש בספר הזה נושאים לדיון שהם זהב טהור מבחינה חינוכית, דווקא מפני שהסוגיות כל כך עממיות ומחוברות לשטח.
אז הנה אני מתחילה:
העניין החברתי. לא יכולתי שלא לזהות בדמות של דינה - הילדה הטובה שמתה לקרוע את העיר תל אביב במסגרת השירות הלאומי, בפעם הראשונה שבה היא יוצאת מבית ההורים - את דמותה של שירי מספרי "להיות מקובלת או לאמץ אוגר - היומן". מסתבר שהנושא הזה לא מפסיק לעניין כי החוויה הזו היא פשוט אחד לאחד, בדור הפלמ"ח ובדור הטיק-טוק...

"כבר בכיתה י"א קלטה דינה את מצבה החברתי העגום. היא הפנימה שלבנות מקובלות יש סגנון התנהגות שונה ושמתייחסים אליהן אחרת. אבל ממש. אם היא אומרת משהו, ואחת המנהיגות בקבוצה שלה אומרת את אותו דבר, יש הבדל עצום בתגובה ששתיהן מקבלות - מהבדיחות של דינה לא צוחקים בקול, וכשהיא מתעניינת במשהו, מסבירים לה בקוצר רוח, בחיפזון, כאילו לא חשוב שתדע הכול, וכשהיא מותחת ביקורת על משהו, מתעלמים. ואילו אצל המנהיגות... אוהו, איזו הקשבה, איזו חשיבות מייחסים לכל מילה..."
את כל מה שהיה לי להגיד על הנושא כבר אמרתי בספרים שלי, שהראשון בהם הוא כאמור "להיות מקובלת או לאמץ אוגר - היומן" (שקיבל עכשיו מקום שישי בספרים הנמכרים של אתר עברית - כש"פלא" במקום הראשון. יוהו!!!)
וחוץ מזה נראה לי שכולנו מכירים את החוויה, אם לא בתור מורים אז בתור תלמידים. נראה לי שלא מעט מאנשי סימניה הם...ובכן... חנונים לשעבר (או בהווה).
אז ברשותכם אדלג לנושא הבא:
מורים/מנהלים צעירים.
אף אחד לא נולד מורה, ואחד הכשלים האנושיים הכי נפוצים הוא זה (ליהקתי לתפקיד יוחאי, מנהל בית הספר שבו משרתות הגיבורות בשירות הלאומי - את עידו מוסרי):

"יוחאי, מנהל בית הספר "אבירם", היה אדם מוזר במקצת. כך בכל אופן אמרו עליו. אבל אם הייתם שואלים אותו, היה מן הסתם אומר שהאחרים הם המוזרים, הרי הוא מהווה אי של שפיות בעולם הזה.
התיכון הזה חייב לעבור שינוי יסודי, חשב בליבו באותו הבוקר, כשסקר בניד ראש את חצר בית הספר השוממה כמעט[...] חבל שאני לא יכול לחולל שינוי מהותי בכל מערכת החינוך ולהכניס את הכיף והחוויה ללימודים[...] הייתי מקטין את מספר הילדים בכיתה, הייתי מביא להם ספרים, פותח אתרי אינטרנט אטרקטיביים, מחלק צ'ופרים לתלמידים מצטיינים... שלא לדבר על להפוך את שיעורי התנ"ך למעניינים יותר!"
המונולוג הזה אופייני בדרך כלל להורים. מורים חדשים ומנהלים לא יודו בזה, אולי אפילו לא בינם לבין עצמם, אבל הם רוצים למצוא חן בעיני הקליינטים הראשיים של בית הספר, הלא הם ההורים.
לא נדיר לשמוע הורים, חסרי הכשרה או ניסיון חינוכי (מעבר לילדיהם הפרטיים) מצביעים בדיוק על הליקויים הללו במערכת. זה לא מקרי כי אלו שינויים קוסמטיים.
ילדים לא רוצים ללמוד תנ"ך, לצורך העניין - לא כי השיעורים אינם מעניינים, אלא כי או שהם לא מוצאים זאת כחשוב, או שהם מביאים מהבית המון משקעים הקשורים לנושא דת ואמונה, או שהולכים אחרי הזרם ומנסים לצאת מגניבים... זה שהשיעור יהיה כיף אחד גדול (בהתייחס לכיתה "נורמטיבית") לא רק שלא יועיל - אלא סביר להניח שיזיק - בהנחה ש"כיף" היא האג'נדה החינוכית ואין חלקים של חובה בשיעור.
להבין את מערכת החינוך בארץ - לא יכול גם מי שעשרות שנים במערכת. וגם מי שבא מבחוץ עם כל הרצון הטוב - רחוק מאוד מלהבין. כי כל אחד רואה חתיכה קטנה של השלם, ומה שרואה מורה שיוצאת לפנסיה משלים את מה שרואה המורה החדש שבא עם כל הלהט להפוך עולמות.
אלא שלהט כזה עלול לפגוע - במציאות של ימינו בעיקר במורה עצמו. יש צורך בענווה והבנה שלא תשנה את בית הספר וכמובן שלא את מערכת החינוך - לפחות לא כרגע. תן לוותיקים ללמד אותך על המערכת, הם יחסכו לך הרבה כאבי לב. אם אתה מורה או מנהל חדש ואתה בכל זאת רוצה למצוא חן בעיני מישהו - נסה להתחבב על הוותיקים במערכת ולא על ההורים. אלה ממילא לא אוהבים חנפנות.

ברשותכם אעבור לנושא לא פחות כאוב משינוי מערכת החינוך: סוגיית הילדים החכמים מדי לבית הספר.
זה לא סוד שהמין האנושי עצלן ומחפש את הדרך הקצרה לעשות דברים.
כך הילדים החכמים מדי עבור בית הספר נופלים בין הכיסאות, כי כל מורה יעדיף (זה לא אומר שזה מה שהוא יעשה בפועל, אבל תאמינו לי שזה מה שהוא יעדיף...) להתבסס במעמדו ולהשתמש בחומרים מהשנה שעברה, במקום לענות על שאלות של תלמידים מהשנה הנוכחית, שלפעמים נשאלות סתם כדי לפוצץ שיעור אבל לפעמים נובעות מעניין אמיתי. שאלות סטייל "למה צריך ללמוד תנ"ך?" במקרה השכיח, ובמקרה הפחות שכיח סתם שאלות שהמורה לא יודע את התשובה עליהן. ההעדפה הזו להקטין ראש נכונה במיוחד במערכת החינוך בישראל - שלא חושבת שמורים הם אנשים שצריכים גם לשירותים לפעמים או לאכול. לפעמים הקטנת ראש זו הדרך לשרוד - פשוטו כמשמעו, אז אין להקטין בזה ראש...
הדמות של כפיר בסיפור היא של נער מבית הספר המדובר, שנשאר כיתה. זה קצת אירוני - כי הוא כנראה לא פחות חכם מרוב המורים בבית הספר, אבל אם אתם רוצים לראות אירוניה במיטבה תסתכלו מי התלמידים הכי מבריזים והכי מפוצצי שיעור:
"הוא בכלל תכנן להבריז היום מבית הספר. מלכתחילה הגיע רק כדי להחליף את הספרים ששאל בספרייה, לפני שיאחר בהחזרתם ויחויב בקנס כספי. קריאה הייתה העיסוק היחיד שכפיר הקדיש לו את מיטב מרצו וזמנו כשלא היה טרוד בענייני הבית. זה הוציא את המורים שלו מדעתם, שהרי בה במידה ששקע בעלילות ובסיפורים היה יכול לשנן בעל פה את כל ספר ההיסטוריה לבגרות, ובאותה הזדמנות גם את כל חוקי הלשון, הגיאומטריה, המתמטיקה והאנגלית. אלא שכפיר לא התלהב לקרוא לפי הנחיות, למעשה, הדרך הבטוחה ביותר לגרום לו להירתע מספר ולחפש מיד משהו אחר לעשות הייתה לומר לו מה לקרוא."
יש תלמידים, בעיקר בגילאים המבוגרים, שבית הספר קטן עליהם.
עד שנעבור לשיטה שבה משרד החינוך יהיה באמת משרד של חינוך והלמידה תהיה באמת למידה אולי עדיף למי שיכול להרשות לעצמו לסיים את דרכו בבית הספר ללכת על זה (עם הדגש על מי שיכול להרשות לעצמו. נוער נושר זה לא נושא פשוט בכלל, וילד בלי מסגרת יכול ללכת לאיבוד בקלות אם אין לו את היכולת למלא את זמנו בעיסוקים חיוביים אחרים)

לנושא הבא:
בנות שירות שמשרתות בבית ספר שבו חלק מהתלמידים הם בעצם בגילן. איך יוצרים סמכות?
אני לא הצלחתי לענות לעצמי על השאלה הזו, לכן החלטתי לעבוד עם ילדים עד גיל ארבע עשרה - מסיבה שתישמע שטחית אבל היא עובדת - בגילאים האלה הם יותר נמוכים ממני ולכן מתייחסים לדברים שאני אומרת ברצינות.
נסו ותיווכחו בעצמכם.

"גם היחס של התלמידים אליהן היה אמביוולנטי. מצד אחד היו ניגשים אליהן בהפסקות ומשוחחים איתן בגובה העיניים, ומצד שני נזהרו בקרבתן כפי שתלמידים נזהרים כי הם יודעים שלבנות יש סמכות להלשין עליהם או מפני שהן דתיות[...] השיעור הראשון עבר בהצלחה. אמנם חלפו דקות ארוכות עד אימה עד שהתלמידים הסוררים הואילו בטובם לשתוק, ושלוש הבנות עמדו מבוישות ומתוחות בשעה שהמורה התורנית ניסתה להשליט סדר ומשמעת. אך לבסוף דעך הרעש, והפעילות שלהן עברה בשלום."
אני רוצה להתעכב על המשפט האחרון "הפעילות שלהן עברה בשלום". אם אתם במקרה מורים חדשים - אל תצפו ליותר מכך שהפעילות שאתם מעבירים תעבור בשלום. תשכחו את כל הסרטים על מורים מעוררי השראה שהצליחו כנגד כל הסיכויים, ובשלב ראשון תסתפקו בזה ש:
"הם שיתפו פעולה[...] אם היו תוקעים בה מבטים ריקים בעודה עומדת רועדת מול הכיתה ומנסה לשלהב אותם בדיבורים מרתקים על הלקח העולה מהמדרש, הייתה פשוט בורחת מרוב בושה."
אם את מורה חדשה (או מורה חדש) במערכת - קחי בחשבון שיהיה לך את השיעור הזה שבו את בורחת מרוב בושה. אל תיתני לזה לרפות את ידייך, זה רק אומר שאת באמת משתדלת ומנסה, וזה הדבר הכי חשוב אם את רוצה שתהיה לך הזכות להיקרא אשת חינוך.

קשרים משפחתיים בבית הספר.
זה אף פעם לא אידיאלי, זה לערב ביזנס ופלז'ר. ותמיד יש את התלמיד שהוא הבן של... ואת האח של/הבן דוד של... שבא לעבוד, רק עד שיתחיל את החיים האמיתיים. הוא נמצא בין הפטיש לסדן כי הוא צריך לשמור על מקצועיות - ואיך יעשה זאת אם הוא צריך לצבוט לאחיין שלו את הלחיים בהפסקה?
כזאת היא הדמות של אורטל, בת השירות שמנסה להתקרב ליועץ בית הספר באמצעות שיחה על בן דודה התלמיד שלומי ה"זקוק לייעוץ".
בקיצור, פשוט אל!
וגם חבל על שלומי. הוא לא סובל את ערן כיועץ בית ספר אז את רוצה לצרף אותו למשפחה?!?!

"'תגיד', היא אמרה, 'בקשר לשלומי'. הוא הרים אליה את עיניו. 'כן?' 'למה קראת לו לשיחה? הוא עשה משהו?' 'לא, מה פתאום,' הזדרז ערן לומר. 'סתם דיברנו על אפשרויות של מחויבות אישית שהוא צריך לעשות. את יודעת, בכיתה ז' הם צריכים להתנדב.' 'אה,' אמרה אורטל בהקלה. 'הגיוני. כי היה לי ברור ששלומי לא יפגע בזבוב. הוא כזה ילד טוב וכולם אוהבים אותו'"
מה שאני אוהבת בדמות של אורטל מבחינה ספרותית זה שהיא דמות שיש לה הרבה דיאלוגים, בניגוד לרוב הדמויות בספר שחיות בתוך הראש של עצמן. היא דמות ספרותית טובה כי היא קמה ועושה, וכנראה בלעדיה הספר היה הרבה יותר משעמם. מבחינה חינוכית חשוב שיהיה משהו מעניין שיחזיק את כל ה"חינוכיות", כי אם אין תלמידים כל החינוכיות שבעולם לא תועיל.
ואורטל היא הדמות הזו שבגללה הספר מהנה. הדתייה שלא מתנהגת איך שדתייה אמורה, זו שעוברת על באמת את כל מה שהבנות האחרות וה"צדיקות" שבספר מתחבטות לגביו בעיקר בראש של עצמן.


אם נחזור לכפיר מיודענו - הוא הדמות הגברית המניעה את העלילה אפילו שהוא לכאורה דמות משנית, ויקבל ציטוט נוסף.
פה יש את הקונפליקט אולי הקשה ביותר בתחום החינוך - כמה "למתוח את החבל כדי שיהיה ממה לשחרר אחר-כך" וכמה להעלים עין. לפעמים זה עניין של חיים ומוות וזה מה שמפחיד בלעסוק בחינוך.
פה אפשר לראות את ההתנגשות החזיתית בין דינה, הלא היא "הילדה הטובה", זו שצריכה לשמור על המוסר כי תכלס - היא לא יודעת אחרת...
לבין כפיר, ה"ילד הרע", זה שהתבגר טרם זמנו כי אף אחד בבית הספר לא רוצה להתעסק איתו ובטח לא להציב לו גבול.
כאן בנות השירות נפגשות עם כפיר בפאב (למה? זו אפילו לא שבירת דיסטנס, מחר תראו אותו בבית הספר...)

"[...]ודינה הסבירה: 'כמה כבר יצא לנו להיות בפאב, אם לא מזמן מלאו לנו שמונה-עשרה?' כפיר גיחך. 'נראה לך שמישהו אוכף את החוק הזה? אני אראה לך עשרה פאבים פה, אחד אחרי השני, שחבר'ה מהשכבה שלי מרביצים שם ויסקי כל שישי בערב. שלא לדבר על החבר'ה מכיתות י"א, שהם בכלל דופקים שם את הראש לגמרי.' 'ואף אחד לא תופס אותם?' תהתה דינה. 'מי שתופס אותם שיכור בעצמו,' השיב כפיר ולגם מהבירה." ובחזרה לבית הספר ועלילות דינה: "קבוצת תלמידים בוגרים יותר, כנראה שמיניסטים, הצטופפה לה מתחת לאחד העצים. שניים מהם עישנו ושניים אחרים צחקו מבדיחה שסיפר אחד המעשנים. דינה התלבטה. הם לא היו בני הכיתה שהצטרכה לאתר, אבל המורה לא אמרה לה לחפש רק תלמידי חטיבה. אולי היא אמורה להסגיר גם אותם? ואז הבחינה שכפיר נמצא ביניהם."

כל מילה נוספת מיותרת!
ובואו נסיים בנימה אופטימית, כי יש גם רגעים של הצלחה בחינוך, זה לא המקצוע הנורא הזה שתיארתי עד כה.
"ההצגה התחילה והאולם כולו החשיך ודמם. בנות השירות הלאומי מיהרו אל מאחורי הקלעים, וחבריהן התיישבו בקהל. נעמי וידאה בפעם האחרונה שכל השחקנים לבושים בתחפושות, ויוחאי המנהל עלה על הבמה ונאם לפני התלמידים והודה למארגני המסיבה, למורות ו'לבנות השירות הלאומי המקסימות שלנו, דינה, נעמי, וחמוטל.' הבנות מאחורי הקלעים רטנו בשקט, בעיקר אורטל. 'אז שיהיה בהצלחה!' סיים יוחאי והזמין את השחקנים הצעירים לעלות על הבמה. בחדר התלבושות התרוצצו הבנות, דאגו להפעיל את המוזיקה ברגע הנכון, למצוא תחפושות או לעודד שחקן מפוחד[...] וכשכל השלוש עמדו בביישנות בקדמת הבמה והקהל הריע ועמד על רגליו, זה היה כה משונה עד שהן פרצו בצחוק[...]"

לפני 4 שנים•המורה יעלה
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

עוד שעה עד שסוגרים את החנויות לקראת יום הכיפורים, ואני מוצאת את עצמי בחנות הספרים. אבא הגיע הביתה ואמר לי שיצא הכרך החדש של שרלוק הולמס. זה הלך ככה:
אבא: "ראיתי בחנות הספרים שכרך חדש של שרלוק הולמס יצא"
אני: "מה?! אבל חשבתי שהשלישי היה אחרון!"
אבא: "לא, אז כנראה שיש גם רביעי."
אני: והוא לא היה כחול בהיר עם אותיות כסף כמו השלישי, נכון?
אבא: "לא, הוא היה כחול כהה עם אותיות זהב."
מתלבשת מתארגנת ושמה נעליים
אני: "אבא, אני הולכת לצומת ספרים כדי לקנות. אתה יכול להביא לי מאה שקל?
אבא: "מאה שקל?!"
אני: "אני צריכה משהו לקרוא ביום כיפור!"
אבא: נאנח בסדר,בסדר. מוציא שטר של מאה ונותן לי
אבא: "זה רק בגלל שלאחותך קניתי ספר ולך לא לפני שבוע!
אני: "מה? מתי?!"
אבא: ממלמל "לא משנה."
אני: "תודה אבא!" שמה את הכסף בכיס ויוצאת.
אבא: "והנה שוב השאירו אותי מרושש.."

אני חושבת שהבנתם!!:)

אז איך זה שאני לא כותבת עכשיו ביקורת לכרך הרביעי של שרלוק הולמס?
זה הלך ככה.
הגעתי לחנות הספרים חצי שעה- שעה, כמו שאמרתי- רגע לפני שהחנויות נסגרות ואני אשתעמם ואגווע למוות ליומיים.
סוקרת את הספרים במדף של ספרי הנוער
מחשבות:
"איפה שרלוק הולמס?! אולי אבא טעה?..בכרך הקודם הוא כבר הספיק לפרוש. אולי זה במדף של המבוגרים?"
הולכת למדף של המבוגרים
מחשבות:
"הנה, זה פה!"
מחזיקה ביד את הספר וכבר כמעט הולכת לשלם בעמדה.
עוצרת
חוזרת למדף של ספרי הנוער
מחשבות:
"ספר של ליאת רוטנר? הממ.. והוא ממשיך את הסיפור על איתי וכל אלה?! מעניין.."
*מסתכלת על הספר, לוקחת אותו איתי, מתישבת בשולחן ומתחילה לקרוא בעמודים הראשונים.
מחשבות:
"הממ.. זה מעניין. מה, הם נפרדו?! למה? והוא הולך לצבא? אבל מה עם השנה של י"ב?! ומה הוא עושה עכשיו, כלום?!
מעיינת
חושבת
100 שקלים אמורים להספיק לשני ספרים, לא?
אז זהו, שלא!
כי כשהלכתי לעמדה של הקנייה, המוכרת סיפרה לי שפיספסתי בדיוק בשמונה שקלים.
"הם עולים ביחד 108."
"ואת לא יכולה לעשות לי הנחה?"
"לא. מצטערת חמודה. תבואי אחרי יום כיפור ותיקני את שניהם וזהו."
כמעט בכיתי. ככה היא אומרת לי?! ומה היא חושבת, שלגווע ברעב ולהשתעמם למוות ולטייל בחום זה מהנה?! היא לא מבינה שאני חייבת לקרוא ביום כיפור כדי לא למות וזהו?? מה רע במאה שקל?! למה הכל כאן כל כך יקר?! ולמה אף אחד מאלה שעומדים כאן סביבי לא מציעים לי איזה שמונה שקלים כנדבה?! אני לא קבצנית! נו, שיציעו כבר!! למה אתם מחכים???
אז זהו, שאף אחד מהאנשים האנטיפתיים סביבי לא הציע לי שמונה שקלים מתנה. המוכרת לא הסכימה לעשות הנחה, והייתי די חסרת אונים. לא היתה לי ברירה. הייתי צריכה לבחור. וזה היה הרגע בו התחלתי לדבר עם עצמי.
"מצד אחד, יש לך את שרלוק הולמס, שברור שיהיה איכותי יותר ומסקרן יותר מרוטנר אחת. מצד שני, אני חייבת לדעת מה קרה שם!! חייבת לדעת מה היה איתם!"
הפיתוי היה גדול מידי, ולאחר כחמש דקות של התלבטויות, החלטתי לקחת את סיפרה של רוטנר. אחרי הכל, מי אני שאשבור את המילה של עצמי?

אז זהו, שמה שעשיתי התברר כטעות שהכריעה את גורלו של היום כיפור הזה. כי בחרתי בספר הכי משעמם, יבש, חסר טעם, מיותר, בנאלי, שלא מוביל לשום מקום, בלי שום הפתעות או תפניות בעלילה, לא זורם, עם כתיבה לא זורמת, אמנם לא הכי צפוי אבל גם ממש לא מפתיע שיצא לי להכיר.
באמת רוטנר, את חייבת להסכים איתי שהספר הזה לא תרם בכלום.ואת חייבת להסכים איתי, שהיו לך ספרים הרבה, הרבה, הרבה יותר טובים. בואי נבהיר תא הנקודה. את לא יכולה לשתק לי את איתי!! הוא הדמות שאני הכי אוהבת שם, אז היית חייבת להשתיק אותו? בשביל מה?? מה זה נתן לך? מה זה עזר לך בחיים?! לשם מה, אלי, למה?!?!
כמה שאני יכולה להיות דרמטית לפעמים..:D
את הספר הזה גמרתי עוד באותו יום כיפור, אבל בגללו רק השתעממתי עוד יותר בציפיה להתפתחות מסיבית בעלילה.

עצה אליכם: באמת; אל תעשו טעות!! כשאתם בחנות ספרים, תמיד תביאו איתכם מאה ושמונה שקלים. תזכרו אותי, הילדה שנפלה בפח וקנתה את הספר המשעמם ביותר שיכלה לעלות על הדעת.

ומה עם שרלוק הולמס אתם שואלים? טוב, אחרי שניגמר יום כיפור, נפתחה שוב חנות הספרים, ואבא שלי? הו, אבא שלי שוב נהיה מרושש..

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אריאל
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

טוב, אז למרות הלבטים שהיו לי - החלטתי לבסוף כן לכתוב ביקורת על הספר הזה. לפני מספר ימים נתקלתי בראיון של רוטנר עם סטימצקי. (למתעניינים שבינכם: http://www.youtube.com/watch?v=pMvlMKJhhM8)
בו היא מתארת כיצד התרגשה שביקרו את הספר שלה במילים גבוהות וכמה שהיא רגילה שהביקורות של הילדים שמגיבים על הספרים שלה הם בדרך כלל "מהמם" , "מושלם" וכאלה.
אז רוטנר, סקרתי את דפי הספרים שלך - והאמת שאותם הילדים האלה, משקיעים המון בלכתוב ביקורת על הספרים שלך (שחלקם דרך אגב לא ראויים גם לזה) - במילים פשוטות: מצטערת לאכזב אותך, הביקורת הזאת הולכת להצטרף לרשימת הילדות בעלות אוצר המילים הלוקה שמבקרות אותך כל פעם מחדש...
מתפללת עבורך שחלומותייך יתגשמו ואנשים מבוגרים עם אוצר לשון מרשים יבקרו את הספרים שלך... ועד אז - הנה אני פה.


אז את כנראה לא יודעת רוטנר, אבל במשך מעל ל-4 שנים היית לי לדמות חיקוי. כל ווריד בגופי העריץ אותך ואת הכישרון הספרותי שלך, שאותו טרחתי להלל לשווא בכל מקום.
כי האמת, שבהרבה מובנים את הגשמת את החלום של כ"כ הרבה ילדות שאוהבות לכתוב - ועל כן, אני באמת מפרגנת לך. כל הכבוד לך, להוציא ספר בגיל 15 זה אכן ראוי להערכה.

וחלק מהספרים שלך באמת היו טובים, אני לא אשקר. אבל לאחרונה אני מתקשה לעקוב אחרייך. את עולה ויורדת, עולה ויורדת - כמו השמש.
כי קיץ אחד ביחד היה סבבה לחלוטין - ומשם התרסקת יחד עם המשך הסדרה.
ואחר"כ הרמת מסך באמת היה נחמד - ושוב התרסקת כשהוצאת מעורב ירושלמי שהיה קריא בקושי ואת מלאדאר שקראתי את ההתחלה שלו ופרשתי.
ואת הגיע מבצע מלכה, ושוב התמלאתי באכזבה כלפייך. הדמויות שלך היו בנאליות, אבל עם פוטנציאל לא ממומש.
ואת נופלת בטעות שטובים ממך נפלו בה:

החזרה. את משחזרת אישיות ומערכות יחסים של דמויות, יש לך ספרים שונים שמכילים בדיוק את אותה דמות, רק עם שם אחר - ושוב גם לגבי המערכות יחסים. הדבר שהכי צרם לי היו השחזור המדויק בחיים משלנו ובקיץ אחד ביחד: שניהם הכילו מנהלים שרוב סגל המורים פשוט לא סבל אותם.
קראתי את הפרק של המנהל בקיץ וקראתי אותו בחיים משלנו, והם פשוט אותו דבר!! רק שאחד דתי והשני חילוני!

הטעות השנייה שלך, היא להמשיך סדרות שנסגרו כבר ממזמן.

קיץ אחד ביחד קיבל סוף כזה מקסים!! למה היית צריכה לקחת את איתי ולהמשיך איתו את מעורב ירושלמי??? אני מצטערת, אבל אני לא אבין את זה בחיים. הרעיון שמאחורי מעורב ירושלמי באמת טוב, אבל את יכולת לכתוב דמות חדשה... או שזה פשוט מעבר ליכולות שלך.
ועכשיו שוב פעם לקחת את איתי, והפעם לחיים משלנו.
למרות שמעורב ירושלמי קיבל אחלה של סוף!!
אני לא מבינה למה את עושה את זה כל פעם מחדש.
מעבר לכך, אני לא מבינה למה אני כל פעם קונה את הספרים שלך ונופלת מחדש.
את לא מסוגלת להמציא דמויות חדשות! העלילה שלך כל כך בנאלית! וכן, מצטערת להודיע לך - אבל אפשר לתאר כל דמות שלך בשורה וחצי!!
בחיים משלנו מתואר בפירוש "[...] עומדים להתמודד עם העצמאות" - איזה עצמאות ואיזה נעליים??? הרי בגלל שאת כל כך מתקבעת לדברים שהביאו לך הצלחה ואת מפחדת לנסות לכתוב על דברים חדשים, שוב, ה' יודע איך מצאתי את עצמי קוראת על עלילה שמרביתה מתרחשת בתוך כותלי בית ספר.


על חיים משלנו, אני לא הולכת אפילו לכתוב ביקורת.
הוא פשוט לא שווה קריאה מבחינתי.
אני את הספר הבא של רוטנר, כבר לא אקנה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
• ~דניאל~
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

*שימו לב. לטובת אלו שלא קראו ורוצים לקרוא, הביקורת עשויה להכיל ספויילרים.
אם אתם לא רוצים לדעת דברים מהעלילה לפני קריאתכם, מומלץ לדלג על ביקורת זאת*


חברה שלי סיפרה לי על הספר החדש וכל כך התלהבתי שהלכתי לקנות אותו.
כן, הייתי מוכנה לשלם על הספר הזה כל מחיר ורק לקרוא אותו ראשונה ולא לחכות לתור הארוך בספרייה.
מה גם שקראתי את התקציר והיה נראה שהספר ממש מבטיח.
פתחתי את הספר וקראתי. אני מודה שבהתחלה הוא היה מעניין, אך במהרה השעמום החל להגיע.
חשבתי שבגלל שאיתי נמצא בספר הוא יהיה מעניין מכיוון שהוא הכניס פלפל לספרים הקודמים.
אבל אז גיליתי שרוטנר השתיקה אותו.
למה לכל הרוחות את משתיקה את הדמות היחידה שבאמת אהבתי בספרים שלך?!

בכל מקרה, הקטע עם המנהל הרגיש לי כמו דה ז'ה וו ונזכרתי שבאחד הספרים הקודמים שלה היא כתבה משהו די דומה (באופן מחשיד!) שקרה עם ענבל והמנהל של הפנימייה (או המורה אני לא זוכרת בדיוק).
רוטנר משחזרת וזה כבר מתחיל להימאס.
קיץ אחד ביחד היה ספר ממש חמוד ויפה, והספרים האחרים של הסדרה עוד מילא היו סבילים אבל אז הגיע מעורב ירושלמי והרס את הכל. הסיפור ממש יפה אבל למה היא הייתה חייבת לקחת את איתי במקום להמציא דמות חדשה?
היא לוקחת את איתי כמעט לכל ספר שלה. ומילא, כי איתי הוא דמות שיש בה פלפל אבל כמו שאמרתי למעלה, היא השתיקה אותו.
בזאת היא הרסה לי סופית את "חווית" הקריאה.
וכל ה"אהבות" לכאורה שהיו שם הם סתם שקר, דינה לא הייתה עם כפיר וישי לא עם נעמי.
היא סתם החזרירה דמויות ישנות פתאום והרסה את מה שהיה יכול להיות.
מדובר פה על התחלה של חיים חדשים אז למה אין כאן שום דבר חידוש?

לסיכום, סתם בזבוז זמן וכסף. הדמויות בספר שיטחיות ולמרות שלכאורה הן מתחילות חיים חדשים, רוטנר לא מחדשת שום דבר בספר הזה.

לפני 13 שנים•דיירקשנית אוכלת גזר D:
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

וואוו אתם ממש טועים! באמת!
אני חושבת שהספר חיים משלנו הוא ספר נורא מעניין ומצחיק מאוד.
התלבטויותיה של נעמי, חזרתו של ישי, הכל מוביל לספר מעניין ומהנה.
קניתי אותו, ולא התחרטתי לשנייה.
ספר נפלא-ולא בהכרח שהשתיקו את איתי.. אני חושבת שגם היה מצחיק מאוד לשמוע את מחשבותיו.
ליאת- תודה על אחלה של ספר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שיר
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

חרטה.
חרטה על הקנייה וחרטה על הקריאה.
התקציר היה כל כך משכנע ונתן תחושה לסיפור טוב,כמו שליאת יודעת לספר..
אכזבה
אכזבה אחת גדולה.
סמכתי על הספר שיעזור לי להבין טיפה לאן החיים שלי ימשיכו או ייראו בשנה הבאה כשאני כבר באחריות עצמי.
אנשים חדשים,מקום חדש..
התחלה חדשה.
כל מה שנכתב בספר לא חידש כלום.
עלילה מוכרת וסחוטה.

הגיע הזמן שכותבים צעירים יתחילו לפרסם יצירות משלהם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Forever
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

בעקרון, אני ממש לא אוהבת את הספרים של ליאת רוטנר, בלשון המעטה.
בספר הזה מצאתי קצת יותר עומק. לא להתלהב חברה', אמרתי ק צ ת יותר עומק...:)
יש תובנות בספר, לא סתם עלילה נבובה, אבל עדיין הרגשתי בספר משהו מתקתק מבחיל של דמויות אהובות-מושלמות ובמחילה, לא ממש אמינות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שונמית
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

ספר מקסים מצחיק ומרגש אין כמו הספרים של ליאת רוטנר כאי לשמח את הלב מומלץ מאוד

לפני 11 שנים•
★★★★★
•שעיונת
חיים משלנו

חיים משלנו

ליאת רוטנר

ספר חמוד לא יותר מזה...
הרעיון של העלילה דווקא יפה, גורם לך לחשוב שאולי הספר הזה יכול לתת לך כמה טיפים טובים לחיים אזז...צר לי לאכזב את מי שחשב כמוני אבל הספר כתוב בצורה דיי שיטחית וילדותית,וכל הספר היה נראה כמו טקסט לסרט מצויר שהולך לצאת בקרוב...
בקיצור מי שרוצה ספר קליל להעביר את הזמן מוזמן לקרוא אותו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•girl on fire
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 13 שנים

“טוב, אז למרות הלבטים שהיו לי - החלטתי לבסוף כן לכתוב ביקורת על הספר הזה. לפני מספר ימים נתקלתי בראיו”