ביקורת ספרותית על המרגל שחזר מן הכפור מאת ג'ון לה-קארה
ספר מעולה

---

"אדם אינו יכול להיות כל הזמן שם בכפור; אדם צריך לחזור מן הכפור..." (הציטוט ממנו נגזר שם הספר. עמוד 19)

המרגל שחזר מן הכפור הוא מותחן ריגול, אולי הספר החשובים בז'אנר ספרות הריגול, ובעיני גם ראוי להיחשב ספרות יפה (מאוד), מאת הסופר הבריטי ג'ון לה קארה (הוא דייוויד קורנוול), המתאר את המצוד שמנהלים סוכני המוסד אחר מחבלי אש"ף באירופה. בעברו שימש קורנוול, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי, סוכן חשאי של ה-MI6. (הביון הבריטי). לאחר שקים פילבי, איש צמרת המודיעין הבריטי, שריגל למען ברית המועצות, "שרף" את כיסויו הדיפלומטי שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות, ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העת ג'ון לה קארה. לימים העיד קורנוול כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק. הספר מפורסם בשל תיאורו את שיטות הריגול המערביות כסותרות את הדמוקרטיה המערבית וערכיה. לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד: ""זאת מלחמה," השיב לימאס, "מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות - המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה"." (עמוד 185)

עלילת הספר, המתרחשת במלחמה הקרה, נפתחת כאשר אלק לימאס, סוכן חשאי בריטי שפעל מעבר למסך הברזל, במזרח ברלין, ושימש שם כראש "תחנת ברלין" של השירות החשאי הבריטי, שב לבריטניה לאחר שכל הסוכנים שהפעיל נלכדו או נרצחו על ידי שירות הריגול הנגדי של גרמניה המזרחית. לימאס, המתואר כגבר נמוך וחסון, הינו איש ביון מנוסה ומיומן. הוא החל את שירותו במודיעין הבריטי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת התגייס לימאס לצבא הבריטי והתנדב למנהלת המבצעים המיוחדים, עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי: "הוא היה שליו, פשתה בו מעין תחושת רווחה לקראת האפשרות של פעולה, אבל הזכרונות הסתערו עליו. "כמעט תמיד יש לך כלי-נשק: מאפרה, מטבעות כסף, עט נובע - משהו שאפשר לחתוך או לנקר בו." היה זה הציווי החביב על הסמל הוולשי הקטן שבבית הסמוך לאוקספורד בתקופת המלחמה; "לעולם אל תשתמש בשתי ידיך בעת ועונה אחת, לא עם סכין ולא עם מקל ולא עם אקדח; השאר את זרוע שמאל חופשיה, והחזק אותה לרוחב בטנך. אם אינך מוצא משהו חזק להכות בו, החזק את ידיך פתוחות ואת אגודליך נוקשים"." (עמוד 129) לימאס תיאר את חוויותיו מן המלחמה כקשות ומסוכנות: "בארבעים-ואחת הם הצניחו אותי בהולנד ונשארתי שם שנתיים בקירוב. איבדנו סוכנים מהר יותר מכפי שהיינו מסוגלים לגייס - זה היה רצח בדם קר. הולנד ארץ מחורבנת בשביל העבודה הזאת - אין בה שטחי-פרא, שום מקום שאפשר להקים בו מיפקדה או להתקין תחנת רדיו. תמיד חייבים להיות בתנועה, לברוח, זה הפך את הכל למשחק מלוכלך מאוד. נחלצתי משם בארבעים-ושלוש ושהיתי חודשים אחדים באנגליה, אחר-כך היה עלי לצאת לנורבגיה- זה היה פיקניק בהשוואה להולנד. בארבעים-וחמש שיחררו אותי." (עמודים 63-64) בתום המלחמה, הוענקה לו מדליה והוא שוחרר מן הצבא הבריטי. עד מהרה שב לימאס לשירות החשאי הבריטי , הפעם כסוכן חשאי בברלין ובהמשך הפך לראש "תחנת ברלין".

"קונטרול" (כך מכנה לה קארה בספריו את ראש ההשירות החשאי הבריטי) מעריך כי לימאס מדוכא בעקבות הירצחם של סוכניו כולם, וכי הוא מיוגע ומותש מן הפעילות המבצעית החשאית: "הוא היה זקן מדי בשביל מבצעים, עבודה שבה התגובות שלך חייבות להיות מהירות כאלה של שחקן טניס מקצועי." (עמוד 23) אולם הוא מבקש ממנו להתנדב למשימה אחרונה לפני שיפרוש - לחסל את ראש הריגול הנגדי הגרמני, אדם קר ואכזרי במיוחד בשם מונדט. מתיאורו של לה קארה את המציאות המבצעית החשאית באמצעות המילה "כפור" מגיע שמו של הספר. לאחר מכן העלילה מתארת לכאורה את הידרדרות חייו של לימאס הנאלץ לפרוש מהשירות, עד לכניסתו לכלא לשלושה חודשים. מעשיו צדים את עיניהם של סוכנים קומוניסטיים, שלוקחים את לימאס למזרח גרמניה על מנת שימכור להם מידע על שירות הריגול הבריטי. שם הוא נחקר על ידי פידלר, ראש הביון הנגדי. בהמשך פושטים אנשיו של מונדט על הבית שבו מוחזק לימאס ומתנהל קרב קצר: ""סתום את הפה, טיפש," לחש לימאס בתגובה, ובאותו הרגע אחז בשיער ראשו של האיש, משך את הראש קדימה וכלפי מטה, ובחבטה אדירה של ידו הימנית היכה במפרקתו, אחר-כך שוב משך את הראש כלפי מעלה, והיכה בו בגרונו בכף ידו הפתוחה, ואז שיחרר את הגופה שנפלה על הרצפה". (עמוד 130) לאחר מכן והשניים נאסרים. בחלק האחרון והמותח ביותר של הספר נפגשים ועולים מחדש כל האירועים והדמויות שהוזכרו עד כה בספר, בזמן משפט של המשטר הקומוניסטי נגד מונדט עצמו. הסופר מצליח להביא למפנה מפתיע במיוחד בעלילה, כשבמהלך המשפט, מתחוורת לקורא השפעתם של כל הפרטים השוליים לכאורה שהוזכרו בחלק הראשון על גורלם של הגיבורים בסיפור.

בספר מופיע כדמות משנה גיבורו הנודע של לה קארה, ג'ורג' סמיילי כעמיתו של גיבור הספר, אלק לימאס. ספרו של לה קארה עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה היו מורכבות יותר, אפלות ולעתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים (לאורכו של הספר כלל אין זה ברור לקורא מי הם ה"טובים" בעלילה ומי הם ה"רעים"). הספר זכה לביקורות משבחות והפך לרב-מכר בינלאומי. גרהם גרין, מבולטי הסופרים הבריטיים של התקופה, כתב עליו כי זהו: "ספר הריגול הטוב ביותר שקראתי אי פעם," דבר אשר סייע להכרה בג'ון לה קארה כסופר מקורי. הספר נבחר על ידי המגזין TIME כאחד מבין "מאה הרומנים הטובים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית", ובשנת 2006 דורג על ידי המגזין פאבלישרס וויקלי כ"מותחן הריגול הטוב ביותר שנכתב אי פעם".‏

הספר אינו ניתן להנחה מן היד (וכמי שקרא אותו הן באנגלית והן בעברית ברצוני לשבח את תרגומה של עדית זרטל). לה קארה כתב ספר קצר, תמציתי, ללא משפט או תיאור מיותר. הספר מעביר היטב לקורא את תחושות גיבוריו החים בעולם קר מנוכר, הנדרשים לקבל החלטות קשות בשם "הטוב הכולל" וערכי מוסר נעלים. החלטות, אשר מנוגדות לערכים אלו כלל ועיקר. לא רק שאני ממליץ על הספר בחום בעיני הוא קריאת חובה. לה קארה סופר נפלא (הן כמחבר ספרות יפה, וללא ספק סופר הריגול הטוב ביותר) ומומלץ לקרוא ספרים נוספים שלו ("החפרפרת", "כל אנשי סמיילי", "המתופפת הקטנה") אולם אם הייתי נדרש לבחור אחד שהוא הישגו הספרותי הבולט, או לחלופין אם הייתי נדרש להגדיר את רשימת ספרי הריגול הטובים ביותר (וראוי להזכיר בעשרת הגדולים ברשימה שכזו גם את "המרדף אחר אוקטובר האדום" מאת קלנסי, "המתווך" מאת פורסיית ו"דואט ביירות" מאת בן-דוד) הרי ש"המרגל שחזר מן הכפור" היה תופס בקלות רבה וללא תחרות את המקום הראשון!!!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על המרגל שחזר מן הכפור