“"נִכְנַסְתִּי עִם אַבָּא לַחֲנּות בַּכִּכָּר, שָאַלְתִּי, מַה נִּבְחַר, בֻּבָּה אוֹ קַטָר? הֶחְלַטְנּו: גַּמָּד עִם פַעֲמוֹן! הִתְחָרַטְנּו וְלָקַחְנּו עֲפִיפוֹן, הִסְתַּכַּלְנּוׁ שּוב, בָּדַקְנּו יָפֶה-יָפֶה, וְיָצָאנּו דּוֹהֲרִים עַל סּוס-מַטְאֲטֵא". שמונה -עשר שירים בספר היפה הזה מספרים את חוויית הילדות של הילדה עמליה דרך התחנות המוכרות מעולם ילדותינו: הגן,יום ההולדת ,המפגש עם אח או אחות חדשים, הירח, הכוכבים, השקיעה או הגל בים,אולם גם בדידות ועצב. חלקם הגדול של השירים מעבירים תחושת ילדות קסומה ,חמה ואוהבת כמו השיר המצוטט למעלה . מיעוט השירים בספר מביעים כאב,בדידות,פחדים,ותהיות של הילדה,כמו חרדת נטישה מול האם{"אמא נסעה "], געגועים לאב {"בוא אבא"],או פחד מחיות ומקולות -הרוח {הזאב"]. קראתי ראיון עם המחברת ושם נרמז כי השירים הללו הם פרי התמודדותה של המחברת ששרדה ילדות קשה בצל הקשיים של האם-ניצולת השואה ואב שעשה הכל כדי לצבוע את ילדותה בצבעים רכים יותר . איני בטוחה כהורה אם הייתי רוצה להקריא את השירים הללו לילדי הקטנים לפני השינה .היהפך, נראה לי שהייתי פותחת "תיבת פנדורה" לשאלותיהם/ן בכל הקשור למציאות כואבת של "מה זה"- בדידות ,פחדים מכל מיני עצמים וחיות,או נסיעת הורה שלא יודעים מתי הוא חוזר כדוגמא השיר : "אמא נסעה" "אמא נסעה רחוק, למקום שלו, מקום וירוק. אמא לקחה מעיל מהארון, לקחה ספרים מהמדף בסלון, לקחה את העט השחור,היקר, וחבשה כובע אדום מהודר. היא הבטיחה לחזור עם מתנה גדולה, שרביט מזהב או מכונית כחולה, אבל אמא עכשיו רחוקה, אולי היא בכלל בירח, הבית ריק, נשאר רק הריח". כקורא מבוגר התפעלתי מהשירה המדויקת ,מהחריזה ,מחוש ההומור ,גם מהשירים בעלי הרגשות הקודרים. אולם אני מהססת לגבי קריאתם מול הילדים למרות יופיים . המחברת רואה בשיריה מעין המשכיות ומחווה הומא'ז למשוררות האהובות עליה : מרים ילן -שטקליס, פניה -ברגשטיין, ונורית זרחי. האיורים פרי יצירתה של המאיירת עפרה עמית,עדינים ,יפים, אינם משתלטים על הטקסט או על הדף ומשווים תחושת רוך ילדי באווירת הספר . יש לציין לשבח את הוצאת עם -עובד הממשיכה להוציא ספרי- שירה לילדים שערוכים בטעם טוב ובהקפדה על כל פרט חיצוני ופנימי. אהבתי את רעיון סרט המשי הכחלחל המשמש כסימניה בספר, כמו פעם בספרים של ילדותינו.”

“"נִכְנַסְתִּי עִם אַבָּא לַחֲנּות בַּכִּכָּר, שָאַלְתִּי, מַה נִּבְחַר, בֻּבָּה אוֹ קַטָר? הֶחְלַטְנּו: גַּמָּד עִם פַעֲמוֹן! הִתְחָרַטְנּו וְלָקַחְנּו עֲפִיפוֹן, הִסְתַּכַּלְנּוׁ שּוב, בָּדַקְנּו יָפֶה-יָפֶה, וְיָצָאנּו דּוֹהֲרִים עַל סּוס-מַטְאֲטֵא". שמונה -עשר שירים בספר היפה הזה מספרים את חוויית הילדות של הילדה עמליה דרך התחנות המוכרות מעולם ילדותינו: הגן,יום ההולדת ,המפגש עם אח או אחות חדשים, הירח, הכוכבים, השקיעה או הגל בים,אולם גם בדידות ועצב. חלקם הגדול של השירים מעבירים תחושת ילדות קסומה ,חמה ואוהבת כמו השיר המצוטט למעלה . מיעוט השירים בספר מביעים כאב,בדידות,פחדים,ותהיות של הילדה,כמו חרדת נטישה מול האם{"אמא נסעה "], געגועים לאב {"בוא אבא"],או פחד מחיות ומקולות -הרוח {הזאב"]. קראתי ראיון עם המחברת ושם נרמז כי השירים הללו הם פרי התמודדותה של המחברת ששרדה ילדות קשה בצל הקשיים של האם-ניצולת השואה ואב שעשה הכל כדי לצבוע את ילדותה בצבעים רכים יותר . איני בטוחה כהורה אם הייתי רוצה להקריא את השירים הללו לילדי הקטנים לפני השינה .היהפך, נראה לי שהייתי פותחת "תיבת פנדורה" לשאלותיהם/ן בכל הקשור למציאות כואבת של "מה זה"- בדידות ,פחדים מכל מיני עצמים וחיות,או נסיעת הורה שלא יודעים מתי הוא חוזר כדוגמא השיר : "אמא נסעה" "אמא נסעה רחוק, למקום שלו, מקום וירוק. אמא לקחה מעיל מהארון, לקחה ספרים מהמדף בסלון, לקחה את העט השחור,היקר, וחבשה כובע אדום מהודר. היא הבטיחה לחזור עם מתנה גדולה, שרביט מזהב או מכונית כחולה, אבל אמא עכשיו רחוקה, אולי היא בכלל בירח, הבית ריק, נשאר רק הריח". כקורא מבוגר התפעלתי מהשירה המדויקת ,מהחריזה ,מחוש ההומור ,גם מהשירים בעלי הרגשות הקודרים. אולם אני מהססת לגבי קריאתם מול הילדים למרות יופיים . המחברת רואה בשיריה מעין המשכיות ומחווה הומא'ז למשוררות האהובות עליה : מרים ילן -שטקליס, פניה -ברגשטיין, ונורית זרחי. האיורים פרי יצירתה של המאיירת עפרה עמית,עדינים ,יפים, אינם משתלטים על הטקסט או על הדף ומשווים תחושת רוך ילדי באווירת הספר . יש לציין לשבח את הוצאת עם -עובד הממשיכה להוציא ספרי- שירה לילדים שערוכים בטעם טוב ובהקפדה על כל פרט חיצוני ופנימי. אהבתי את רעיון סרט המשי הכחלחל המשמש כסימניה בספר, כמו פעם בספרים של ילדותינו.”