את הספר בין מרקש לירושלים קראתי באתר עוד בהתהוותו, עד שקיבלתי את הספר המוגמר מאת המחבר אברהם אוחנה-שלימים הפך לידידי היקר.

ספר על געגועים ועל חיים,
ספר על זיכרונות, ועל חברים ומשפחה.
ספר על מרוקו של אז.. וירושלים של אז..
כתוב בשפה עשירה אך עם זאת קולחת, שנונה ומצחיקה, מלאת שפע וניחוחות עם דמויות צבעוניות, מרתקות ומשעשעות.
וביטויים יפים – פנינים מלוא החופן שרק אברהם יכול לשזור. <3

נעמה לי הקריאה!
נעמה לי הכתיבה!
מובטחת לכם הנאה מרובה, נחת רוח וצחוק מתובלים בחכמה ובמוסר השכל.

אהבה,געגועים,חכמה,שנינות,צחוק וחיוך גדול פרצו לחושיי במלוא עוזם כאשר נפתחו דפיי הספר היפיפייה זה.
הספר הנו הומז' מרגש של המחבר לאביו,לאמו,ולדור ההוא של האנשים החכמים ,הצנועים,עובדי עבודה קשת- היום, שהיו מפשוטי העם ונשארו כך ,אולם אישיותם ומעשיהם הגביהו אותם -מעוף להיות מלכים ורוזנים בעיני זולתם .


הספר מורכב מארבעה סיפורים גדולים וקטנים אשר מרכיבים את כל חלקי הסיפורים ליותר מסך השלם ,בשל אופיים ושפתם של הדמויות והמאורעות בהם .
הזמנים -שנות השלושים ,והחמישים והלאה של המאה שעברה .
המקומות : מרוקו -מרקש ,וירושלים - ארץ ישראל .

הסיפור הראשון:"בין מרקש לירושלים".

מספר ברגישות את קורותיו של - "חכם שלום",יהודי,שמלבד שהיה תלמיד חכם ,היה אומן במלאכת יצור ותפירת מרדעות ,כן,מרדעות!! לחמורים ואוכפים לסוסים בארמונו של מלך מוחמד השני,ופגישתו עם נערה בשם -יקוט בחסותו של המלך המרוקאי. קורות עלייתם לארץ ישראל -ירושלים,מאבקם הקשה להתקיים בחברה הזרה להם מבחינת מנטליות וקשיי -הפרנסה, אולם כל אלה לא הרתיעו את "חכם שלום" ו-יקוט לצבוע את חייהם בצבעים הבהירים של החיים .סיפורו זה של "חכם שלום" מסתיים בהפתעה גדולה לקורא.

הסיפור השני-"בין חלומות ומלחמות".

מתמקד במספר עצמו בשנות בחרותו בירושלים עם חבריו בטרם גיוסם לצבא בשנות השישים. הם וירושלים מתוארים במכחול דק ועדין של בתוליות ומנגד בחוש -הומור פרוע ומחוספס,הגורם לקורא לפרוץ בצחוקים גדולים במהלך עלילות-הסיפור.

הסיפור השלישי-"ירושלים של מעלה -מעשה ברבי זוכמן,הרבי
הגדול מפרג ואליהו הנביא".

כותרת ארוכה לספור שבו נאיביות ותמימות שבדמות הראשית- הוא"רבי זוכמן",עומדים במרכזה ומאפילים על חייה ,וכיצד הערמומיות ונפתולי -החיים מצליחים לגבור על המכשולים.

הסיפור הרביעי-"קולע הסלים ממחנה יהודה".

מתמקד בדמותו של עזיז שאיבד את עקבותיה של בתו הצעירה לפני שנים רבות וכיצד הגורל מתעתע בו. כשברקע ניחוחם וצבעם העז של דוכני שוק מחנה -יהודה על תבליניהם,מאכליהם,כליהם,הרוכלים והקונים .

הסיפורים הקטנים הנם :
על ילדיו של בית היתומים "דיסקין".
על סליחות של "אנשים גדולים "ו-"אנשים קטנים" ומידת חטאיהם.
ועל מעשה פלאים שאין בו מובן והיגיון .


שפת הסיפורים הנה שילוב של מילות סלנג ירושלמי ומילים מהתלמוד ומהמקורות, היוצרים שפת קריאה עשירה,,איכותית, מפליאה ומצחיקה- מעין"עגנון של ימי חולין ושבת יחדיו".

כריכת הספר מרהיבה בצבעיה הנועזים בכחול,זהוב,כתום,וצבעי -האדמה,ומבטאת באופן ישיר את רוחם וניחוחם של הסיפורים.

המחבר מוציא את סיפוריו,וספריו לאור בכוחות -עצמו ובצניעותו שלא למטרות רווח,בשל כך הם מעוצמים עוד יותר בעיני - באיכותם,ביופיים ובייחודם.

אם חפצתם/ן בקריאה שיש בה הפתעות בעלילה,אהבה,חמלה -אנושית,חוש- הומור ופרצי צחוק תמצאו אותם פה במלוא- חופניים .

ספר מקסים!!!
הספר כולל ארבעה סיפורים מרכזיים (ועוד כמה "קצרצרים" בסיומו) שמתרחשים, כפי שמציינת הכותרת, בין מרקש לירושלים. באופן אישי, מאוד נהניתי מהפורמט של סיפורים קצרים, ששכיח הרבה פחות מהרומן הארוך והמסורתי. הספר כתוב בשפה "של פעם" ועם זאת מאוד קלילה וזורמת לקריאה, מה שמחזיר את הקורא עשרות שנים לאחור לא רק מבחינת התוכן של הסיפורים אלא גם מבחינת ה"צורה" שבה הסיפור מוגש. לפעמים כיף לחזור לאחור לעידן בו היו "לירות" במקום שקלים וסרט של קלינט איסטווד בקולנוע חן היה עולה "גרושים" ולא הון עתק.
שני הסיפורים הראשונים הם האהובים עלי מהמקבץ. הם גם כתובים בגוף ראשון, מה שחיבר אותי אליהם עוד יותר.
הסיפור הראשון מצליח לשקף את השינוי החד שעובר על כל עולה חדש שעוזב את חייו הישנים לטובת ארץ הקודש. במקרה הזה הסיפור מתאר את המעבר מהחיים המלכותיים במרוקו אל ההתחלה ה"צברית" בעיר ירושלים. בהמשך מתברר כי זהו בעצם סיפורו של אביו של המחבר ואותי הוא מאוד מאוד ריגש.
הסיפור השני מתאר קבוצה של שלושה חברים והשינויים שחלים בחייהם לאורך השנים ואותו אהבתי במיוחד. אולי מכיוון, כפי שציינתי קודם, שהוא מלא בתיאורים ו"ז'רגונים" של ימי העבר, מה שהופך את הקריאה לחוויה נוסטלגית ביותר (אפילו אם במקרה זה הקוראת נולדה עשרות שנים לאחר מכן).
הסיפור השלישי מסופר כמעין מעשיה חביבה ומשעשעת במיוחד על רב אשר חכם בתורה אך אינו בקיא בעובדות החיים, והאחרון הוא סיפור אהבה שנולד בשוק הירושלמי ש"ראה" כבר הכל, גם את שניהם מאוד נהניתי לקרוא.

לסיכום, חובה על כל מי שקורא את הספר לסגור את הטלוויזיה (אלא אם היא פתוחה על הערוץ הראשון) ולהכין כוס של קפה "בוץ" רותח ומהביל, על מנת לשכוח ולו לכמה שעות בודדות שאנחנו כבר בעשור השני של שנות האלפיים. תענוג!

???? סתם ספר מטומטם