“קשר דם, פעמים רבות אנו שומעים את צמד המילים הללו, רבים מאתנו מייחסים לו את ההסבר הסטנדרטי כשמו כן הוא, קשר דם בין אחים, הורים, משפחה.

מסתבר שלא רק!
בפריחת הדובדבן, קשר הדם עליו מתבססת העלילה היא על קשר הדם הקיים בעם היהודי.
רגינה והנייה, שתי אחיות שבזמן מלחמת העולם השנייה נלקחות למחנה כפייה והשמדה בפולין, במחנה הן מופרדות, רגינה נשלחת לעבודות מטבח, והנייה הצעירה נשלחת לעבוד במתפרה.

יום אחד רגינה נתפסת ע"י סמל נאצי לאחר שניסתה להחביא מתחת לבגדיה פרוסת לחם אותה רצתה לחלוק עם אחותה הנייה, העונש אותו היא מקבלת הינו מזעזע, היא נאנסת ע"י הסמל הנאצי ומוזהרת לבל תעז לספר למישהו את אשר אירע.

לאחר האירוע הזה מתארגנת קבוצת יהודיים לבריחה מהמחנה, רגינה והנייה נמלטות ממחנה ההשמדה לאחר תלאות וייסורים אותן הן עוברות שם, אך דרכיהן נפרדות במהלך הבריחה.

רגינה, נפצעת ברגלה במהלך הבריחה אך למזלה נאספת ע"י קצין רוסי אשר מתאהב בה, וביחד הם בונים את חייהם, תחת סוד שמור.
הנייה, מתחילה את חייה החדשים עם אהובה ממחנה ההשמדה שנמלט עימה, והם חיים בירושלים, גם להם סוד שאופף את חייהם.

השנים חולפות, ולכאורה הקשר נותק בין השתיים, האחת חיה את חייה כיהודיה, והשניה כנוצריה
הסוד בין שתי האחיות, גדל ומתעצם עם השנים.

העלילה מספרת על הנתינה והאהבה בין שתי האחיות, על כבוד, ועזרה, על שני עולמות שונים אך בעלי קשר חזק והדוק.
ובעיקר השאלה (שמקבלת לבסוף תשובה) לא משנה לאן תפנה, לא משנה מה תעשה, לא משנה כיצד תחייה, יהודי נשאר יהודי לנצח!

הדבר המקסים והמדהים בעיניי בספר הוא הכתיבה, כתיבה כה יפה, וקולחת מעניין אם היום משתמשים בה, אני מדמיינת לי לרגע את אחד מבני כיתתה של בתי אומר לה: "תרתי אחרייך" או לשמוע את אחד מבני הנוער אומר : "קומתי התמירה".

הספר פותח דווקא בדמות שלכאורה אין לה שום קשר לאחיות, בסיום הספר מתבהרת כל העלילה, וחשיבותה של הדמות מובנת.
הספר מחולק לפרקים שבהם כל פרק מסופר על דמות אחרת מהספר, ועל הקשר שלה לסוד.

פריחת הדובדבן, סיפור על אהבה, על החיים ותהפוכותיהם.

מומלץ בחום.

הערה לסיום:
לאור השאלות / תגובות / ביקורות שהיו כאן לאחרונה על סופרים שהינם חברי סימניה,נכון, את הספר הזה כתב אחד מחברי סימניה, אין לי מושג אם הוא מופיע בחנויות או לא, אין לי מושג למה "לא שומעים או קוראים עליהם" , אני כן יודעת דבר אחד, הספר הוא מקסים, וכתוב יפה, וסיבותיו של כל סופר מדוע לא לפרסם את ספרו באופן מסחרי שמורות עימו.”

“שלום. את הספר "פריחת הדובדבן" קראתי בנשימה עצורה, ולדעתי הוא ספר איכותי מאוד מבית היוצר של אברהם אוחנה .
הספור עצמו נהדר ועשוי היטב למרות המספר הרב של "טוויסטים" (קפיצות זמן ).
הפלטפורמה (או עלילת המסגרת) – מחנה השמדה בפולין - בה השתמש המחבר להכרת הדמויות, אמינה מאוד ואף מזכירה, כמעט לפרטי פרטים, סרט מוכר וידוע.
אירוע רודף אירוע, וכמעט שאין רגע משעמם בספר, בתחילה נדמה שאין קשר בין פרק אחד למשנהו והדברים נראים כטלאי על גבי טלאי, אך ככל שהקריאה מתקדמת כך מתבהרת התמונה והופכת מאוסף של "תמונות" לציור יפה ומהנה.
למעט שתיים או שלוש דמויות רוב הדמויות דמיוניות לחלוטין, אך אמינות מאוד עד כדי הזדהות אתם. בספור יש רגעים ממש מצמררים ומרגשים מאוד, רגעים שרק למענם היה כדאי לקרוא את הספר הזה שגרם לי הנאה לא מעטה.”

“"פריחת הדובדבן" הוא סיפורה של עץ משפחתי אחד ולו ענפים רבים.
נקודת מוצאו היא בשתי אחיות יהודיות שהיו שבויות יחדיו במחנה השמדה בזמן מלחמת העולם השניה. ואולם, מרגע ההימלטות דרכיהן נפרדות ומובילות את האחיות לשני קצוות עולם: ישראל מול ארצות הברית, ירושלים מול אוהיו וזהות ישראלית-יהודית מול היטמעות בקרב גויים.
דבר יפה זה שהסיפור לאו דווקא מתחיל מ"ההתחלה", דהיינו בשורשי העץ המשפחתי, אלא בענפיו שהרחיקו לכת מהגזע עד כי קשה לתאר כיצד הם צומחים מאותו הבסיס.
הספר פותח בתחילתו של סיפור אהבה מתוק עד מאוד שבהחלט כיף להישבות בתומתו ולהמשיך לקרוא.
סיפור החיים של האחיות ובני משפחתם סוחף דף אחר דף.
הסיפור אינו חף מטעויות - כמעט כל הדמויות טובות לב ואדיבות להפליא, שפת הדיבור שלהן היא עברית ספרותית למהדרין (ויחד עם זאת נעימה וזורמת מאוד לקריאה) וכל קצוות העלילה נסגרים באופן "יפה מדי", מה שלרוב לא קורה במציאות.
יחד עם זאת, אם בספרים חלומותינו לא יתגשמו, אימתי?
בכל מקרה, הדבר לא מנע ממני לקרוא את הספר בהנאה ובעניין רב.
ודבר אחרון, הכותרת עצמה, פריחת הדובדבן, משמשת כמוטיב החוזר בספר אשר גרם לי להעלות חיוך לא פעם. מקסים!”