הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 בדצמבר, 2012
ע"י ליאור
ע"י ליאור
"גברים שוטים היינו, אבות ובעלים. הפכנו ציידים בשדות האדומים", כתב ושר גדול הטרובדורים אהוד בנאי, כאשר הוא פורט את אימי המלחמה למילים מופלאות ותווים מופלאים לא פחות.
מלחמה זה עסק של גברים. שם באות לידי ביטוי כל התכונות הגבריות: טפשות, אומץ, כוח, חולשה ופחד. אבל בשיר הנפלא הזה של אהוד בנאי, יש עוד שורה - "למלחמה יש רחם".
ובמשך כל קריאת הספר המופלא, קשה, מרתק, מסובך וכל כך נוגע הזה, אלו המילים שמתנגנות בראש.
איך אפשר להפוך בגיל 19 למי שערביי ארץ ישראל כינו "השדה הצהובה", זו שעלילות גבורתה הטילו פחד על אלפי לוחמים ערבים במלחמת השחרור? ואיך אפשר לעשות את זה עם נפש כה רגישה, פגיעה, עצובה ובוחנת-כל?
במשך שנים רבות שירתתי ביחידה מובחרת. עשיתי המון דברים, פחדתי, הרגתי, קברתי, בכיתי, ובעיקר נלחמתי אבל מעולם לא חשבתי שאפשר לכתוב עליהם בצורה כזו.
כנראה שצריך אישה.
גילוי נאות - רק אחד מעשרה יכול לסיים את הספר הזה, רק אחד ממאה יצליח להכיל אותו.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת על יופי של שדה צהובה.
אתה אדם רגיש, ליאור.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
