ביקורת ספרותית על צנחן וחצי - איורים: מושיק לין - פרוזה עשרה # מאת זהבה קור
ספר טוב

---

בקונסטלציה מסויימת, בסדר דברים שונה, אולי בגלגול אחר, אני חושבת שיכול להיות שהייתי חושבת לכתוב ספר ילדים העוסק בגיוס של אח או אחות לצבא. יש כאן מלא מושגים חדשים, המון המון התרגשות, הרבה היערכות שונה של כל המשפחה, ילד שלא חווה את זה, לא בטוח שיבין. אבל בחיים-בחיים-בחיים, גם לא בגלגול אחר לא הייתי יוצרת אחות של חייל טרי ששולחת פקסים לרמטכ"ל. זה משהו שרק אדם מקורי כמו זהבה קור יכול לחשוב עליו.

אז מההתחלה. שירה נחושתן היא ילדה נחמדה שגרה בטבריה. יש לה הורים אוהבים, יש לה סבא וסבתא צעירים ברוחם וקולים לחלוטין, יש לה אח קטן ומעצבן, וגם אח גדול שבדיוק התגייס לצנחנים. שירה נכבשת בקסם הצבאי, ודואגת שלאח שלה לא יהיה קשה מדי. לכן היא שולחת בקביעות פקסים לרמטכ"ל כדי למחות על תנאי השירות, על איכות הנעליים, על מסע הכומתה ועוד ועוד.

כך, תוך כדי סיפור משעשע ופרודי מתוודעים הקוראים לעולם המושגים הצבאי, לחוויות השונות, ולאווירה המיוחדת שמכניס בן מגויס לבית. שירה, כמו כל הגיבורים של קור היא ילדה רגילה לחלוטין ומיוחדת מאוד (כן. וזה יוצא טבעי לחלוטין). הספר רווי הומור מילולי כיאה וכיאות למי ששם משפחתה קור, ובסופו של דבר שירה לומדת שיש גם התרגשויות וחוויות מיוחדות בחיים שלה, והיא לא צריכה לחיות את החיים של אח שלה.

היות וביתי הגדולה בצבא, אני רואה עכשיו כמה ספר כזה יכול להתאים לאחים ואחיות שנותרו בבית. אבל הוא יכול להתאים גם לילדים סתם, שאין להם אח מגויס.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על צנחן וחצי - איורים: מושיק לין - פרוזה עשרה #