#
הסיפור מוסרט על עפעפי הקורא, המשעה את הספקנות הטבועה בו, את בוחן המציאות המקובל עליו, את הפרטים הקטנים שאינם מסתדרים עם ההיגיון ומרשה לעצמו להיסחף ולהפוך לשעות ספורות פתי מאמין לכל דבר. כייף!

מעשה בקבוצת מנהלים בכירים בתאגיד ענק המייצר מטוסים. מנכ"לית (כן כן!) שהובאה מחברה מתחרה במטרה לנקות את הארגון משרידי לכלוך שנחשבו בעבר למקובלים והיום הם מעלים צחנה. עשרים וכמה מנהלים בכירים (אל תדאגו. לא תכירו אישית אף אחד מהם...) מיטב זכרי-האלפא שהתרבות האמריקאית מנפקת: עם סיגרים (כמובן), המון צעצועים יוקרתיים ו/או אלקטרוניים, אגו בהתאם, התנשאות מעמדית מובנית. הגיבור – צעיר מרובם בעשור וקצת, לא משתייך למילייה הזה, במקום שחצנות המתבססת על "יש לי" הוא מחזיק בשחצנות של "אני יכול". כולם מתרכזים במלון-דיג למיליונרים, מפואר, מרוחק מאד, ללא תקשורת שאנחנו רגילים אליה... זו הזירה.

פיינדר – שזה הספר השני שלו שאני קוראת – יודע לכתוב מתח ולייצר אווירה של קטסטרופה. מצד שני הקורא שלו אינו מודאג. הוא בטוח שהגיבור יצליח להתמודד עם הרעים שיצטערו על זה שהתעסקו איתו – למרות שהם חמושים, מאומנים, לא טפשים ועם מספיק כוונות רעות למלא מכולה. איך, אתם שואלים? פשוט כי הוא מהטובים, גם חכם וגם אנושי. כמה רציחות של דמויות לא משמעותיות עבורכם, תעלומה תאגידית שמתבררת בסוף, גיבור שאפשר להתחבר אליו.
אסקפיזם במיטבו.


0

האם אפשר היה להשאיר את 126 העמודים הראשונים של הספר על רצפת חדר העריכה? אם סופר זוטר היה כותב את הספר הזה, בטוח שהיה נכנע ללחצי העורך ומקצר את ההקדמה הארוכה הזאת.
את כל מה שמתרחש במאה עשרים וששה העמודים הראשונים, תוכלו לקרוא על הכריכה האחורית בשתי פסקאות, כל השאר לא חשוב, לא שייך ולא מוסיף כלום.
ואם לא קראתם את הכריכה האחורית, הרי לכם תקציר קצרצר: ג'ייק לאנדריי הוא מנהל זוטר בחברת תעופה. הוא מוזמן ביחד עם המנהלים הבכירים לבית מלון כפרי לכמה ימי גיבוש ובילוי ללא קשר עם העולם החיצון, הישרדות, יעני. בערב הראשון הם מותקפים על ידי חבורת פושעים. בין המנהלים חברתו לשעבר אלי. לג'ייק עבר רחוק במוסד לעבריינים צעירים.
זה כל מה שעליכם לדעת לפני שתתנו קפיצת ראש לעמוד 127. ואם אתם חושבים שקצת רקע קודם יעזור לכם להכיר טוב יותר את חבורת המנהלים הנפוחה הזאת, יש לכם טעות. עד סוף הספר לא בטוח שתזכרו מי גזבר החברה, מי היועץ המשפטי שלה, מי הנציג בלונדון וכולי וכולי. רק את שריל המנכ"לית לא תשכחו, לא בגלל אישיותה הבלתי-נשכחת, אלא מפני שהיא אישה.
אם דווקא חשוב לכם לדעת מהו התפריט הסנובי, המפוצץ והפלצני המוגש לחבורת ההישרדות הזאת בבית המלון הכפרי, אם חשוב לכם מאוד לקרוא רשימת מאכלים בלתי ידועים לאדם הפשוט, תקראו שניים שלושה עמודים קודם.
משם והלאה מתחיל המתח. לא יותר מדי מתח. קצת אקשן, קצת רציחות, קורטוב של פחד, ובקיצור, שגרתי עד אימה.
אתם בהחלט יכולים בזמן הקריאה לאכול ארוחה טריוויאלית של בני תמותה רגילים, כמו שניצל ופירה או חביתה וסלט, בשום שלב לא תתהפך לכם הבטן מרוב חרדה.
גם פתרון התעלומה שגרתי ביותר ולא נותן שום תמורה לארבעים השקלים שביזבזתי על הספר בחנות לספרים משומשים. הפיתרון לא מעניין ביותר, הפושע שלא נחשד קודם, גם הוא לא מעניין ביותר. הדבר היחיד המעניין הוא: האם יחזור ג'ייק לזרועותיה של אלי, או לא. למען האמת, בינינו, גם זה לא מעניין.
פיינדר מרבה לכתוב על פרשיות הונאה של חברות גדולות. בספר רצח בעיניים, הטיב לתאר את ההיררכיה בחברות הענק ואת האופן שבו אדם מוכשר נעשה גרגיר אבק בחברות ענק אלה.
מהספר הנוכחי הבנתי שמנהלים בכירים גאים מאוד בשעונים שלהם ושעדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות.

ב"ה
איך פחד ואימה יכולים להיות עונג!
ידעתי מההתחלה שג'יק יסדר את הענינים. אבל היו דפים שהיה לי קשה להפוך מרוב פחד.ואז עזרתי אומץ והמשכתי. רק עוד קצת. הסתכלתי מחלון האוטובוס לראות שאני עדיין בציליוויזציה והכול כרגיל ואפשר להמשיך.
אח, נהנתי! איזה ספר פעולה ומתח! משובח. בלעתי אותו ברצפאחד.

רק שאלה אחת ניקרה במוחי - איך ג'ק ריצ'ר היה מסדר שם את הענינים.
אדון צ'יילד - אולי תעשה לנו ספר כזה ?

הסיפור בנוי היטב קשה לעזוב את הספר עד לסיומו במהלך הספר מזהים נצנים ראשונים על כיוון העלילה ועדיין בסוף היא קצת מפתיעה. כהרגלו הוא מבליט לרעה את גברברי שדרות הניהול יש כמה קטעים של פילוסופיות לא רעות על העולם המערבי של היום שדי הזדהתי עימם, עם זאת הספר קצת בנאלי גיבור על שמנצח את כולם סוג של ספר מתח קלאסי

הנהלה בכירה של יצרנית מטוסים יוצאים לנופש אתגרי באיזור מבודד בקנדה,אך לפני תחילת הפעילות משתלטים על בית המלון המרוחק מכל ישוב חבורת חמושים.הכופר העצום גורם הסתבכות בלתי מתוכננת. ספר מתח לייט.

אני נורא אוהבת את הכתיבה של פיינדר. רוב הספרים שלו טובים, אבל משחקי כוח הוא ספר ממש מצוין.
אהבתי את הדרך שבה הוא חושף את עולם התאגידים האמריקאים הגודלים, עם חברי ההנהלה הנהנתניים שלה.
אבל מה שבעיקר מצא חן בעיני זה שהוא החליט ליצור דמות של אישה מנכ"לית. זה כבר ממש יוצא דופן, ומוסיף מימד מאוד מעניין לספר. עצם זה שאישה הגיעה למעמד כל כך גבוה ובעל עוצמה, ישר יוצר מתיחות בינה לבין חברי ההנהלה האחרים, וזה מניע את כל הסיפור.
הגיבור שעוזר למנכ"לית נחשף לכל המתיחות הזאת, והיחסים שלו עם המנכ"לית הם מורכבים ותורמים מאוד לספר.
כמובן שסיפור המתח הוא מאוד יעיל, כמו כל הספרים של פיינדר. האיש יודע את העבודה.
לא פלא שהוא אחד הסופרים המצליחים בעולם.

משעמם מאוד. לא הצלחתי לסיים.

מיותר. באנלי.