בל אמי, חברי היפה בצרפתית, הוא ספר טיסה מושלם. הקורא פשוט טס בין הדפים, שלא מעכבים לרגע מבעד לעלילה הדוהרת והסוערת. נכון שיש לזה כינוי יפה יותר באנגלית, אבל אנחנו בצרפתית, אם תסלחו לי.
בל אמי, הלא הוא ז'ורז' דורואה, לעתיד ז'ורז' דו רואה דה קאנטל האציל בשבילכם, הוא בחור צעיר, באמצע שנות העשרים לחייו, עובד במשרד הרכבת ומקווה לטוב. משכיל הוא לא ממש, בעל מקצוע בטח שלא ובעברו מכפר קטן בנורמנדי. אבל זורז' פוגש במקרה בפריז, שם הוא חי ועובד, את חברו מהעבר שארל פורסטייה והשאר היסטריה מוחלטת.
בל אמי, כך הוא נקרא ע"י אחת ממאהבותיו, הוא בהחלט אחד עם הרבה יותר מזל משכל, אבל הוא גם אחד שיש לו מזל לנצל היטב את המזל שלו. לא עניין של מה בכך. לאחר ארוחה עם חברו, המציע לו משרה של כתב בעיתונו הצהבהב הפריזאי, בל אמי מקבל את ההצעה אחרי שהוא מבין שהרכבת אולי תגיע לאנשהו, אבל הוא לא יגיע לשומקום.
הכתבה הראשונה המתבקשת היא עברו של בל אמי כלוחם בצבא הצרפתי בצפון אפריקה. אבל בל אמי אינו ממש כתב, אינו ממש יודע כיצד לערוך כתבה ולכן הוא נעזר בתחילה במדליין פורסטייה, אשת חברו ומחברת כתבות סמויה. מתברר שעזרתה אינה נעשית בפעם הראשונה והכתבה אכן נכתבת בכשרון רב. מפה לשם נעשה בל אמי כתב לענייני רכילות ובידור, עניין חשוב בעיתון שהצהוב הוא הקו המוביל. אבל מזל יש ובל אמי הוא בחור נאה ביותר ועד מהרה הוא מפיל ברשתו את מאדאם דה מארל, ההופכת לאהובתו הראשונה. לא עובר זמן רב וחברו פורסטייה יורד מבימת ההיסטוריה ואשתו מתפנה, עוד אשה אחרת נופלת ברשתו ולבסוף בתה. די לרמזים.
בל אמי לא עוצר לרגע. בסוף מספיק שאציין שהוא מגיע לעמדה בכירה מאוד, הן משפחתית והן תעסוקתית, נשים נופלות ברשתו כשהוא צריך רק לרצות בכך ושום דבר לא עוצר אותו.
הרקע לכל זה הוא אמצע המאה התשעה עשרה, פריז היא העיר בה משוטט בל אמי, הסלונים המפוארים הם אלה בהם הוא מתארח, העיתונות מבעבעת והממשלה נסערת. בין לבין בולט כשרונו של בל אמי לנווט את מזלו בקידומו בעיתון, בניצול סודות מדינה להגדלת הון מכריו, להסעיר את הפוליטיקה המקומית, שהיא גם הלאומית, ולהיכנס ולצאת ממיטות אלה ואחרות. חמישים העמודים האחרונים הם ציניים וארסיים והקורא נפעם עד כמה בקלות מצליחים מעשיו הנכלוליים של ז'ורז' דו רואה דה קאנטל האציל, בן הכפר דורואה במקור.
תרגום הספר מקומם. תעתיק השמות מצרפתית לעברית אמנם לא הוסכם עד תום בידי אקדמיה זו או אחרת, אבל החיים כבר קבעו כללים אלה ואחרים, ואלה נרמסים עד תום ע"י המתרגמת, שאף בעברית מקוממת את הקורא בחוסר הבנה בסיסית בכללי הסמיכות. התרגום הקודם היה של אביטל ענבר בהוצאת מעריב, ואף שאני לא אוהב את תרגומיו הציוריים והכבדים, למופאסאן הן בטח יהלמו יותר ויעשו חסד נוסף עם ספר מקסים זה.
