ביקורת ספרותית על ליד כפרים שקטים מאת יהודית הנדל
ספר מעולה

---

יש משהו מוזר ביהודית הנדל. השפה שלה היא שפת הדיבור, אבל לא שפת הדיבור של הדור שלנו אלא שפת הדיבור של, נניח, אמא שלי (שהיא ממש מאותו הדור של הנדל). לקרוא את הספרים שלה זה כמו לנהל שיחה עם אמא שלי, או עם מישהי אחרת מאותו דור של הצברים הראשונים, אישה חכמה מאוד וקצת פטפטנית, עם טביעת עין לפרטים קטנים ועם חוש חד כתער לכל מה שטראגי וכואב. הספר הזה, שמבוסס על שיחות רדיו שכתבה הנדל אחרי נסיעה לפולין, מצליח במילים מאוד פשוטות וישירות, בלי שום פאתוס ותרגילים רטוריים, לזעזע ולהעלות דמעות בעיניים. קראתי את הספר לפני שנים, ולאחרונה חזרתי אליו. נקודת המבט השתנתה מאוד: כשהנדל נסעה לפולין, הארץ בקושי נפתחה לתיירות מישראל, ונסיעה לשם היתה חוויה מסעירה ומיוחדת, ממש מסע אל הלא-נודע. עצם השם "פולין" נשא איתו מטען אסוציאציות של מוות וגעגועים והיסטוריה ודחייה ומשיכה ומערבולת רגשות. היום כשנסיעות מורשת לפולין הפכו לשגרה, ואפילו לחובה, הקורא צריך לנסות ולגייס שוב את המבט ההוא, הישן, זה שלפני צעדות החיים ומטסי חיל האוויר מעל אושוויץ; ועם כל זה, הספר לא מאבד מאומה מכוחו ומראשוניותו. מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של ליברל
» ביקורות נוספות על ליד כפרים שקטים