ביקורות ספרים על הספר ליד כפרים שקטים
|
ועד העובדים שלנו מקיים מדי שנה לפחות שני טיולים לורשה בירת פולין. הטיולים האלה נקראים "טיול שווקים בורשה", כלומר - קניות, קניות ועוד פעם קניות ותמיד יש כמובן חדר במלון 5 כוכבים בשילוב של יציאות משותפות לברים ולמסעדות. וכל הטוב הזה במקסימום כמה מאות דולארים בודדות. אח, החיים הטובים.
ורשה היום היא מרכז קניות ובילויים זול שמועדף מאוד על הישראלים ואפילו יש שם סופר פארם. ממש כיף.
זו לא אותה ורשה שפוגשת יהודית הנדל במסעה בן 12 הימים לפולין בכלל ולורשה בפרט. היא מגיעה לורשה לעת ערב. ביום חורפי וקר בשנת 1987. העיר שהיא רואה מבעד לחלון המונית ולאחר מכן מבעד לחלו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
כשהיא מדברת על חסידי אומות העולם היא כותבת:
"והיו כאלה. בודדים. מאוד בודדים. יחידי סגולה. והרי אז, בפולין, ראש סוכר בשביל ראש יהודי. והרי היו קופקות כאלה, קונוסים של ראש סוכר עטוף בנייר סגול, גוש סוכר לבן ארוז בצורת קונוס, שהיקשו אותו.
ראש סוכר בשביל ראש יהודי, וגם בלי ראש סוכר.
ובפולין היו אז שלושים מיליון פולנים. והיו שלושה וחצי מיליון יהודים.
שלושה וחצי מיליון יהודים שהומתו ליד כפרים שקטים".
ספר קצר מחוויותיה של יהודית הנדל על מסע לפולין, 1987. כתוב נפלא. חודרת לרגש במילותיה. מומלץ.
... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצוין, איכותי ומעניין. מעניין בעיקר בשל העובדה שנכתב בשנת 1987.
יהודית הנדל, בשפה קולחת ובכישרון רב, מתארת לנו את פולין הנפתחת למערב דרך מסע לחיטוט בפצעי הכאב היהודי בפולין. התקופה בה נכתב הספר היא התקופה בה עוד היה אסור לדבר על סולידאריות בחופשיות ולך ולנסה היה איש נרדף עדיין. זו הייתה פולין המשומרת והמנוונת ולא פולין של טיולי התיכונים של היום.
מעניין, אגב, לקרוא שהיא מציעה לכל הנערים והנערות היהודיים לבקר בפולין כחלק מתהליך התבגרותם...
אין כאן סיפורי זוועה בלתי נגמרים, אבל לא קל לקרוא את הספר. אין כאן שנאה לעם הפולני אבל גם לא אהבה גדולה. ניכרת ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש משהו מוזר ביהודית הנדל. השפה שלה היא שפת הדיבור, אבל לא שפת הדיבור של הדור שלנו אלא שפת הדיבור של, נניח, אמא שלי (שהיא ממש מאותו הדור של הנדל). לקרוא את הספרים שלה זה כמו לנהל שיחה עם אמא שלי, או עם מישהי אחרת מאותו דור של הצברים הראשונים, אישה חכמה מאוד וקצת פטפטנית, עם טביעת עין לפרטים קטנים ועם חוש חד כתער לכל מה שטראגי וכואב. הספר הזה, שמבוסס על שיחות רדיו שכתבה הנדל אחרי נסיעה לפולין, מצליח במילים מאוד פשוטות וישירות, בלי שום פאתוס ותרגילים רטוריים, לזעזע ולהעלות דמעות בעיניים. קראתי את הספר לפני שנים, ולאחרונה חזרתי אליו. נקודת המבט השתנתה מאוד: כ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
