ביקורת ספרותית על גארו - מותחן כבשים ועזים - ספריה לעם #638 מאת לאוני סוואן
ספר בסדר

---

אתחיל בסיבה בגינה הורדתי שני כוכבים מהציון שנתתי לספר: הוא מבולבל, העלילה מתפזרת לכל הכיוונים, קשה למצוא את הידיים והרגליים.

אני לא תופסת מעצמי גאון גדול, אבל עד היום האמנתי שאני מסוגלת לפחות לעקוב אחרי עלילה, שהבנת הנקרא שלי תקינה לגמרי, ושאני מסגולת לחבר כמה חלקים של פאזל לתמונה שלמה וקוהרנטית. או שנתתי לעצמי יותר מדי קרדיט, או שהבעיה היא דווקא אצל סוואן. עד עכשיו אני לא סגורה לגמרי מי או מה זה ה"גארו".

ולמה נתתי לו 3 כוכבים ולא אחד?
בגלל שהספר כתוב נפלא, בגלל שהקריאה בו העבירה בי הרגשה חמימה וצמרירית. בגלל שהוא מלא הומור, ונאיביות ילדותית ומתקתקה.

הסופרת הגרמניה, הכותבת תחת שם העט "לאוני סוואן", הבריקה בספר הביכורים שלה "גלנקיל" כשעלתה על רעיון גאוני- כתיבת מותחן קליל ומעט הומוריסטי, מנקודת מבטן של לא פחות מאשר- כבשים. גלנקיל היה הברקה, ואני לא יודעת מה ההגדרה של הברקה, אבל במקרה הזה נראה שהברקה הוא מאורע חד-פעמי, והניסיון לרכוב על הגל ולסחוט את הלימון עד תום לא ממש צלח.

עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שסוואן לרגע לא מתבלבלת. היא מפוקסת ומרוכזת בכתיבה דרך פיותיהם ומוחם של הכבשים, ולכן אקדח הוא לא אקדח אלא "ברזל יורה", בבואה של כבש המשתקפת על פני המים הוא בעצם "כבש מצולות" השוכן דרך קבע במי האגם (how cute is that??). עננים אינם עננים, כי אם כבשים המתעופפים להם בשמים. שוטרים הם "אנשי הכובעים" והדוגמאות עוד רבות. לפעמים נדמה לי שסוואן כתבה את הסיפור בעודה מתאכסנת באסם מלא חציר עם עדר כבשים, מלחככת עשב בזמנה הפנוי.

למי שלא קרא את גלנקיל לא אמליץ לקרוא את "גארו", מהסיבה הפשוטה שזה יהיה כמו להתחיל לראות סרט מהאמצע. גארו הוא ההמשך הישיר של גלנקיל. גם למי שכן קרא את גלנקיל, גארו הוא בהחלט לא חובה.

אני אוהבת בעלי-חיים והתחברתי מאוד לרעיון של סוואן. אני חושבת שהיא העבירה בצורה נהדרת את התמימות, הפשטות והייצריות של החיות הללו בשני ספריה. הפיסקה שכתבה בעמוד 255 של הספר הייתה, מבחינתי, שווה את קריאת הספר הכולו, שכן היא מבטאת בדיוק ובחן רב דבר שאני מאמינה בו מאוד, לגבי כבשים, עיזים, ובעלי-חיים בכלל: הם לא פחות טובים או חכמים מאיתנו- בעלי החיים הקרואים "בני אדם". פשוט יש להם פחות אמצעים;

"לבני האדם נדמה שהם חושבים יותר מיצורים אחרים. זו טעות. גם כבשים חושבים, בלי הרף, מחשבות-כבש עמוקות וצמריריות. אבל לבני האדם יש ידיים לתפוס בהן את מחשבותיהם, לאחוז אותן, לעצב אותן, למשוך אותן מענני עולם המחשבה אל אחו החיים, לכתוב אותן ולהעבירן הלאה, מראש לראש ומיד ליד".

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על גארו - מותחן כבשים ועזים - ספריה לעם #638