עוד ספר בשרשרת ספרי אסונות ודיסטופיות שיצא לי לקרוא לאחרונה ועוד אחד מן הספרים הזנוחים אך המוצלחים שהגעתי אליהם רק בזכות ביקורות בסימניה. כן ירבו, חבר'ה!
מסתבר שסוזט היידן אלגין הקדימה בשנה את מרגרט אטווד ואת "מעשה השפחה" שלה ופירסמה את הדיסטופיה הפמיניסטית הקודרת שלה "שפת אם" כבר ב-1984 (מזכיר לי משהו, המספר הזה...). בעברית הספר יצא לאור ב- 2008. שטויות, מה זה 24 שנות עיכוב לעומת הנצח?
בספרה של היידן המתרחש בתחילת המאה ה-23, הנשים בארה"ב איבדו את זכויותיהן החוקיות כבוגרות ועתה הן נתפסות כקטינות החיות תחת חסות האב, הבעל או גבר בוגר אחר. כפי שנשים חיו בעצם לאורך מרבית ההיסטוריה, וגם בהווה, בהרבה מדינות בעולמנו המודרני והנאור.
בנוסף לכך, האנושות גילתה צורות חיים חייזריות רבות ועל התקשורת איתן אמונות 13 משפחות של בלשנים רבי עוצמה. משפחות אלו מולידות צאצאים רבים ומאמנות אותם, מינקות, ללימוד שפות רבות, הן ארציות והן חייזריות.
הספר מתמקד בשתי גיבורות, אישה "רגילה"-מיכאלה ו"בלשנית" בשם נצרת, שדרכיהן מצטלבות. הן מיכאלה והן נצרת הן נשים חזקות ונבונות שמנסות להיאבק על מקומן בעולם פטריארכלי אדיש, לעגני ולעיתים אף מתאכזר.
החידוש והעניין הרב שמצאתי בספר, בייחוד מכיוון שקראתי אותו לאחר "מעשה השפחה" הוא העיסוק בשפה, ברכישתה ובמשמעותה. הסופרת היא פרופסור לבלשנות, והידע שלה, כמו גם אמונתה בחשיבות השפה ניכרים בכתיבתה. ההתמודדות או אולי ההתנגדות של הנשים אינה באה לידי ביטוי בעשייה חתרנית פוליטית או כוחנית אלא בהמצאת שפה משלהן. שפה שתבטא את המהות הנשית באופן שבו השפות הגבריות אינן יכולות. לתפיסת המחברת, המצאת שפה זו, הנחלתה לתינוקות בלשניות, ובהמשך לשאר האוכלוסייה הנשית עתידה לשנות את המציאות ואת הגורל הנשי.
הנספח כולל מספר מילים משפה חדשה זו המכונה "לאאדן". דוגמה שאהבתי: "ראדיאידין- לא חג, זמן שלכאורה נועד לחג אבל למעשה מעמסת ההכנות לקראתו רבה עד כדי כך שהפך למאורע שיראים מפניו, בייחוד כשיש יותר מדי אורחים ואיש אינו מושיט יד לעזרה." (למי שמעוניין ביותר אז באתר של המחברת ישנה הפנייה לספר דקדוק ומילון ראשוני לשפת לאאדן.)
"שפת אם" מעניין מאד לקריאה, ומעורר מחשבה גם לגבי מגדר וגם לגבי המקום של השפה ביחסי גברים-נשים ובכלל.
פינת העטיפה: יפה מאוד, מסקרנת ומשקפת את רוח הספר.
נב כמו במקרים רבים, גם ספר זה מהווה חלק ראשון מטרילוגיה שהמשכה לא תורגם. מה יהיה? הלנצח נהיה נידונים לקרוא התחלות של סדרות?

















