ביקורת ספרותית על תעשה עומד על הראש מאת יעל ענבר
ספר טוב

---

גילי היא תל-אביבית בת 38 הנשואה לאיציק ואם לשני ילדים. יום אחד היא מתעוררת בתור מי שהיא היתה בגיל 11 - ילדה ירושלמית. לא ברור לה איך בדיוק זה קרה, אבל בינתיים אין לה ברירה אלא להישאר אשה מבוגרת כלואה בגוף של ילדה, הולכת לבית ספר ומקבלת צעקות מאמא שלה כשהיא מאחרת לחזור הביתה.
הדברים מסתבכים כשהיא נזכרת שסבא שלה נפטר כשהיתה בת 11 וחודש - כלומר שבועיים מהזמן שהיא נמצאת בו. עכשיו עומדות בפניה שתי משימות חשובות - לנסות למנוע את מותו של הסב, ולחזור "הביתה" -אל הזמן האמיתי שלה, אל בעלה וילדיה.

"תעשה עומד על הראש" הוא מה שאומר הסבא של גילי כאשר הוא רוצה שהיא תעמוד על הראש. כשהיא עושה את זה הוא שמח מאוד ואומר "כומו בן גוריון". "תעשה עומד על הראש" הוא גם שמו של הספר הראשון שכתבה יעל ענבר. מסגרת הסיפור דימיונית, אבל העיקר בסיפור מציאותי - איך אנשים זוכרים את ילדותם, איך נאגרים להם זכרונות במהלך השנים, מה משמעותה של אהבה, ואיך להתגברעל כאב הפרידה.

כתוב בצורה מרתקת ובשפה קולחת, מנקודת מבטה של גילי האישה-ילדה, שפתאום מפרספקטיבה שונה, מבינה את הדברים אחרת. נקרא בנשימה עצורה ע"י בני נוער ומבוגרים כאחד.

ציטוט מתוך הספר:
"ניחוח האפיה מילא את המטבח ועטף אותי כמו שמיכה חמימה ומוכרת. דמעות זלגו על לחיי כשאכלתי מהעוגיות המופלאות. ידעתי שזו הפעם האחרונה שאזכה לאכול מהן. סבא עמד על ידי עם שערו הלבן ועיניו התכולות, ריח קל של טבק עלה מהמקטרת שהחזיק בידו, הקמטים שבזוויות עיניו וסביב פיו התקבצו בחיך כשהתבונן בי. אבל סבא היה קצר רואי ולא הבחין בדמעות, ולשמחתי אמא נותרה לשבת בחדר הסמוך"

מתאים לתלמידי ז` - ח` ומעלה

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על תעשה עומד על הראש